על היפרליפידמיה / כולסטרול גבוה וכולסטרול בכלל
כולסטרול גבוה או כפי שהוא מכונה בעגה המקצועית היפרליפידמיה, הינו מצב שבו פרופיל
השומנים הכולל טריגליצרידים וכולסטרול רע נמצא ברמה גבוהה מהרצוי. הטריגליצרידים נוצרים מעודפים של פחמימות וסוכרים. הכולסטרול מיוצר ברובו בכבד, וחלקו נובע ממזונות עתירי שומן שאנו צורכים. בדם יש 2 סוגים של חלקיקי חלבון ושומן (ליפופרוטאינים) שנושאים את שומני הדם – האחד נקרא כולסטרול רע LDL והשני כולסטרול טוב HDL. הכולסטרול הרע ששוקע בדפנות כלי הדם וגורם לטרשת עורקים, נושא את רוב הכולסטרול אל תאי הגוף. הכולסטרול הטוב עושה את הפעולה ההפוכה ונושא את עודפי הכולסטרול מהתאים חזרה לכבד.
הגורמים לכולסטרול גבוה
כולסטרול גבוה נגרם לרוב משילוב של גורמים גנטיים ואורח חיים. רמת השומנים בדם עולה כתוצאה מצריכה של סוכרים ופחמימות. לעיתים היפרליפידמיה הינה תופעה משנית למחלות כמו סוכרת, תת פעילות של בלוטת התריס ועוד, וכן נטילת תרופות.
תסמינים והשלכות של כולסטרול גבוה
ברוב המקרים כולסטרול גבוה אינו מלווה בתסמינים כלשהם. מאידך, הוא עלול להיות בעל השלכות מסוכנות ולגרום לטרשת עורקים, שסותמת את העורקים בהדרגה ועלולה לגרום למחלות קשות כמו אירוע מוחי, התקף לב, מחלת כלי דם פריפריים, מפרצת ומחלות בכליות. רמות טריגליצרידים גבוהות בדם עלולות לחולל דלקת לבלב.
כיצד מאבחנים היפרליפידמיה?
ניתן לאבחן היפרליפידמיה על ידי בדיקות דם רגילות שנעשות לאחר שהנבדק צם במשך 12 שעות. פעמים רבות ההפנייה לאבחון נעשית ע”י רופא המשפחה, קרדיולוג או אנדוקרינולוג. האבחון נעשה בהתאם לממצאי רמת הכולסטרול והטריגליצרידים:
רמות מומלצות של כולסטרול רע בדם – פחות מ-130 מ”ג לדציליטר לאנשים ללא גורמי סיכון, פחות מ-100 מ”ג לדציליטר לאנשים בסיכון (מעשנים או שמנים), פחות מ-70 מ”ג לדציליטר לחולי לב, כלי דם, אירוע מוחי, סוכרת או אי ספיקת כליות.
רמות מומלצות של כולסטרול טוב בדם – למעלה מ-40 מ”ג לדציליטר אצל גברים, למעלה מ-50 מ”ג לדציליטר אצל נשים.
רמה מומלצת של טריגליצרידים בדם – פחות מ-150 מ”ג לדציליטר.
כל חריגה מרמות אלה מהווה אינדיקציה לכולסטרול גבוה.
כמו כן, ניתן גם לבצע בדיקת שומנים בדם, באמצעות בדיקת דם.
דרכי טיפול בכולסטרול גבוה
במקרים קלים יחסית ניתן להוריד את פרופיל השומנים בדם על ידי שינוי אורח חיים – תזונה מתאימה לרבות דיאטה דלת שומן, הימנעות מעישון, ביצוע פעילות גופנית ובעיקר פעילות אירובית באופן רציף, ושמירה על משקל גוף תקין.
במקרים חמורים יותר או במקרים בהם המטופל אינו מסוגל לשנות את אורח חייו, ניתן טיפול תרופתי להפחתת רמת הכולסטרול בדם בתרופות ממשפחת הסטטינים: סימבסטטין, סימוביל, קרסטור ועוד. תרופות אלה מקטינות את כמות הכולסטרול המיוצרת בכבד ומעלות את קצב הפינוי שלו מזרם הדם. ישנן גם תרופות שמעכבות את ספיגת הכולסטרול מהמעי לגוף, וכן תרופות ממשפחת הפיברטים הפועלות להורדת רמת הטריגליצרידים בדם.
