הרפס – מחלה שכיחה ומדבקת
הרפס היא מחלה ויראלית שכיחה, הכוללת כ-8 תתי סוגים שנגרמים מנגיפים שונים. סוגי
ההרפס הנפוצים ביותר הם הרפס סימפלקס סוג 1 – הרפס השפתיים, והרפס סימפלקס סוג 2 – הרפס גניטלי. את שניהם ניתן לאבחן על ידי בדיקת STD שהינה בדיקה למחלות מין ספציפיות. הדבקה בהרפס יכולה לקרות דרך יחסי מין לא מוגנים או מוגנים חלקית (הקונדום לא תמיד מכסה את כל פצעי ההרפס), וכן כאשר משתמשים בכלי אוכל, מגבות וכו’ בהם השתמש גם האדם הנגוע. כמו כן, הנגיף יכול לעבור מאם נגועה לעובר במהלך ההיריון ו/או במהלך לידה וגינלית. בדומה למחלות מין רבות, טיפול בהרפס עשוי להיות יעיל ביותר אם יינתן בשלבים מוקדמים של המחלה. לפיכך, חשוב מאוד לבצע בדיקת הרפס בכל מצב בו יש חשד כלשהו להידבקות.
כשהנגיף רדום לרוב אין תסמינים להרפס
לאחר ההדבקה במחלה, וירוס ההרפס עובר לתאי העצב בעור ונשאר שם במצב רדום עד להתקף הבא, שיכול להתפרץ בעקבות חום, קור, מחזור חודשי, סטרס ועוד. למעשה הנגיפים יכולים להסתתר בגוף זמן רב מבלי שיופיעו אי אלו תסמינים להרפס שמורגשים או נראים לעין. במקרים רבים של הרפס תסמינים יופיעו רק ברגע ההתפרצות, לרוב בצורת שלפוחיות כואבות.
תסמינים להרפס – קיימים אך מתעתעים
כל אחד מסוגי ההרפס יכול לפגוע באזורים שונים ולבוא לידי ביטוי בתסמינים שונים. הביטוי העיקרי הנראה לעין הוא שלפוחיות כואבות שמופיעות על רקע אדום. כשמדובר בהרפס סוג 1 הפצעים יופיעו באזור השפתיים והפה, ואילו בהרפס סוג 2 הם יופיעו על אברי המין וילוו בגרד ובכאב.
חשוב לדעת כי ביותר מ-60% ממקרי ההרפס לא מופיעים הסימנים הקלאסיים של המחלה. במקרים רבים של הרפס גניטלי (מסוג 2) המקור המדבק הוא בן זוג שלא הופיע אצלו ביטוי קליני למחלה. במצב כזה, בהעדר תסמין קליני, חולים בהרפס יכולים להדביק את בני ובנות הזוג גם כשאינם מצויים בעיצומו של התקף. כמו כן, לא פעם נשים שסובלות מהרפס גניטלי אינן מבצעות בירור רפואי כיוון שהן סבורות שמדובר בפטרייה. גם כשמופיעה פטרייה שכזו, יש להיבדק אצל רופא עור ומין, בעיקר כשמדובר באישה צעירה, שהנגיף עלול לפגוע בעובר שלה במהלך הריון.
לסיכום, כשמדובר על הרפס תסמינים הם עניין מתעתע – או שאינם מופיעים, או שקיימים אך אינם מיוחסים להרפס, או שהינם קיימים ומעוררים חשד סביר להרפס. כך או אחרת, בכל מקרה בו מופיע תסמין מחשיד – הדבר מחייב בדיקה.
