תסמיני ההרפס פוגעים באיכות החיים
לפני שנדון בטיפול בהרפס, חשוב להבין את אופי המחלה הוויראלית והמטרידה הזאת.
הרפס הוא שם למשפחת מחלות עור ומין, הכוללת תתי סוגים בעלי תסמינים שונים, שרובם מאופיינים בשלפוחיות או פצעים המופיעים על העור. לאחר ההידבקות, הנגיף נותר רדום בתאי העצב של העור, עד שהוא מתפרץ כתוצאה מגורמים כגון חשיפה לקור או חום, סטרס, חולשה במערכת החיסונית ועוד. רופא מומחה שמבצע בדיקת מחלות מין ועור, יוכל לזהות את ההרפס גם במראית עין או דרך בדיקות מעבדה.
שני הסוגים המוכרים ביותר הם הרפס סוג 1, שמתפרץ בצורת שלפוחיות על הפנים, בעיקר באזור השפתיים, והרפס סוג 2 שמופיע כשלפוחיות על איברי המין. מדובר במחלה לא נעימה לעין ברמה האסתטית, ולא נעימה כלל לחולים שסובלים מתחושות של גירוד וכאבים. אין טעם לחכות שההרפס יחלוף מעצמו. זה אמנם עשוי לקרות ברוב המקרים, אך איש אינו אוהב לסבול, ולכן כדאי לקבל טיפול בהרפס, שיכול לשפר משמעותית את איכות החיים ואף לקצר משמעותית את משך ההתפרצות.
טיפול בהרפס לאחר אבחון של רופא עור ומין
נתחיל בעובדה: עד היום לא נמצאה תרופה לחיסול ההרפס. כל התרופות הקיימות לטיפול במחלה נועדו להפחית או לרפא את התסמינים הטורדניים, להקל על סבלם של החולים, ולקצר את משך ההתקפים. לפיכך, ולשמירה על הבריאות הפיזית והנפשית כאחד – כדאי לנסות לטפל בעזרת האמצעים הקיימים.
טיפול בהרפס ניתן לרוב על ידי רופא עור ומין, שמאבחן את המחלה באמצעות הסתכלות חיצונית או על ידי תרבית של נוזל השלפוחיות הנבדקת במסגרת בדיקות מעבדה. בדיקות דם יכולות להעיד רק על כך שנגיף ההרפס קיים בגוף אך אינן יכולות לאבחן התפרצות. על פי האבחון, הרופא יחליט על טיפול בכדורים, משחות וקרמים שונים, לעיתים בשילוב של כמה תרופות. הטיפול ייקבע בהתאם למספר פרמטרים עיקריים: סוג ההרפס, גיל המטופל, מצבו הבריאותי הכללי לרבות מחלות רקע, התסמינים מהם הוא סובל, האם מדובר בהידבקות ראשונה או התקף חוזר, תדירות ההתקפים ועוד.
אנשים שסובלים מהרפס כרוני שמודגם בין השאר במסגרת בדיקות מחלת מין ובדיקות דם, ומאופיין בהתקפים חוזרים ונשנים, כבר יכולים לחזות בעצמם את סוג ההתפרצות ואת הטיפול המתאים לה.
טיפול מהיר יעשה את ההבדל
ככל שמקדימים לטפל בהרפס – כך ייטב למטופל. ככל שמתמהמהים להתחיל בטיפול, כך תרד גם האפקטיביות של התרופות הקיימות עבור המחלה. האמור הן לגבי הקלה בתסמינים הרגילים המתבטאים בשלפוחיות שכואבות ומגרדות, והן לגבי סיבוכים. כך לדוגמה, לעיתים ההרפס יכול להתמקם על גבי העצב הטריג’ימינלי בפנים ולגרום לתופעות של שיתוק שמשפיעות על הדיבור, האכילה והראייה. מצב כזה מחייב כמובן טיפול רפואי ותרופתי מיידי על מנת למנוע התדרדרות במצב ונזק בלתי הפיך.
סוגי הטיפול בהרפס
טיפול בהרפס מסוג 1 ו-2 הוא לרוב סימפטומטי וכולל מריחת משחות כמו זובירקס על המקום הנגוע. במקרים של הרפס גניטלי מסוג 2 ניתן לעיתים טיפול אנטי ויראלי עם ולטרקס וזובירקס. טיפול בהרפס
