לפני שנדון על תסמינים לאיידס – כמה מילים על המחלה עצמה
מחלת האיידס, תסמונת הכשל החיסוני הנרכש, היא מחלה מדבקת שהמחולל שלה הוא
נגיף ה-HIV. המחלה פוגעת במערכת החיסון ועם התקדמותה מתפתחים בגוף זיהומים שונים, לרבות כאלה שלא תוקפים אנשים עם מערכת חיסון תקינה. ההדבקה באיידס נעשית תוך מגע בין נוזל גוף (דם/זרע) שמכיל את הנגיף, לבין פצע, רירית או זרם דם של האדם הנדבק. דרכי ההדבקה העיקריות הן על ידי יחסי מין לא מוגנים, שימוש בדם נגוע/מכשור שזוהם ע”י הנגיף, או העברת המחלה מאם לתינוק בזמן היריון, לידה או הנקה. בעבר ובטרם פותחו תרופות יעילות, איידס הייתה מחלה קטלנית וחשוכת מרפא. בכל הקשור אל תסמינים איידס היא מחלה מתעתעת.
הבעיה המרכזית באבחון – שנים בלי סימנים לאיידס
אדם יכול להידבק באיידס מבלי לגלות זאת ומבלי שיאובחן במחלה לאורך שנים. זאת מכיוון שנגיף ה-HIV יכול לדגור בגוף במשך זמן רב לאחר ההדבקה מבלי שהמחלה תפרוץ. נשא איידס הוא אדם שנושא את הנגיף אך עדיין לא התפרצה אצלו המחלה. בחלק מהמקרים הנשאים לא חווים תסמינים כלשהם בשלב הראשון. לעיתים, יופיעו בתקופה הסמוכה להדבקה, תסמינים הדומים לאלה של מחלת השפעת. בכל מקרה, אלו חולפים מאליהם כעבור זמן מה ללא כל טיפול. לפיכך, לרוב לא ניתן לנחש שאלו אכן תסמינים של איידס, והם אינם מיוחסים דווקא למחלה זו. מכיוון שבשלב ההדבקה אין לנשא איידס תסמינים מובהקים וברורים המיוחסים למחלה, חשוב שאנשים מקבוצת הסיכון (אנשים המקיימים יחסי מין לא מוגנים, סגל רפואי וכו’) יבצעו באופן תקופתי בדיקת איידס הנעשית במסגרת בדיקות דם רגילות במעבדה.
מתי מופיעים התסמינים הראשונים למחלה?
בכל הקשור אל תסמינים HIV היא כאמור מחלה חמקמקה ומאוד אינדיווידואלית לאדם הנושא אותה. יש כאלה שיתגלו אצלם סימנים למחלה רק 10 שנים לאחר שנדבקו בה, ויש כאלה שיופיעו אצלם סימנים לאיידס כעבור שנה. זמן הופעתם של התסמינים משתנה בין אדם אחד למשנהו וקשור בדרך כלל לבריאות הבסיסית של שלו, לאורח חייו, ובמקרה של נשאים שמודעים למחלה – לטיפולים תרופתיים שהם מקבלים על מנת לעכב את התפרצותה.
תסמינים של איידס לאורך התקדמות המחלה
- תסמיני שפעת – חלק מהנדבקים במחלת האיידס יכולים לחוות במהלך שבועיים עד חודש ממועד ההדבקה, מחלה שמזכירה שפעת בתסמיניה: חום גבוה, כאבי גרון, בלוטות לימפה מוגדלות, כיבים בפה, הזעה לילית וכיו”ב. כל אלה ייעלמו במהרה ללא טיפול וללא חשד שאלו סימנים לאיידס. בהמשך יכולות לעבור מספר שנים ללא כל תסמינים, אם כי לעיתים תיתכן הגדלה של בלוטות הלימפה.
- זיהומים הינם תסמינים לאיידס כאשר המחלה כבר מתקדמת ופוגעת בתפקוד המערכת החיסונית.
- זיהומים מפטריות, טפילים, חיידקים ונגיפים – בשלבים מתקדמים של המחלה, חולי האיידס חשופים למגוון זיהומים שמחוללים מזהמים שונים כמו פטריית קנדידה, טפילים כדוגמת טוקסופלזמה, חיידקים שונים לרבות חיידק שחפת וכן נגיפים כגון פפילומה והרפס.
- זיהומים אופורטוניסטיים – זיהומים שאינם מאפיינים אנשים עם מערכת חיסונית תקינה, לדוגמה זיהום מהטפיל פנאומוציסטיס קריני שמצוי בריאות ואינו תוקף אנשים בריאים.
- גידולים ממאירים – בקרב חולי איידס ישנה נטייה לגידולים ממאירים שונים כמו נון-הודג’קין לימפומה, סרטן עור מסוג Kaposi’s Sarcoma, גידולים בצוואר הרחם ועוד.
- מחלות נוירולוגיות
- פגיעה בכליות
- ירידה בתפקוד הכללי – כתוצאה ממחלות ופגיעות שונות מהן סובלים חולי איידס, ואשר פוגעים גם בבריאות הנפשית.
תסמינים של המחלות הנגרמות בעקבות מחלת האיידס
בסופו של יום, כשמדברים על תסמינים איידס איננה מחלה בעלת סימנים משלה. רוב התופעות משויכות למעשה למחלות הנגרמות בעקבות האיידס. כך למשל, במקרה של זיהומים בהם לוקה חולה האיידס, יתלוו אליהם תסמינים שאופייניים לזיהום עצמו כמו שיעול, קוצר נשימה, חולשה, חום, שלשולים, פריחה, ירידה במשקל, שינויים בראייה ועוד. כך גם יופיעו תסמינים האופייניים למחלות נוירולוגיות או לגידולים ממאירים שהתפתחו עקב המחלה. אף אחד מהתסמינים האלה אינו מקבל תווית של “תסמינים HIV” אלא מאפיין יותר את המחלות והפגיעות שנוצרו כתוצאה מהשפעת האיידס על המערכת החיסונית.
