הרפס – איזו מחלה זאת?
הרפס הינה מחלה ויראלית מדבקת נפוצה ביותר, המסווגת כמחלת עור ומין. למעשה
הרפס הוא שם כולל למשפחה שיש בה כ-8 תתי סוגים הנגרמים כתוצאה מנגיפים שונים. נגיפי ההרפס יכולים להסתתר לאורך זמן בתוך הגוף, סמויים מהעין ונטולי תסמינים, עד לרגע ההתפרצות, שבה מופיעות שלפוחיות כואבות באיברי גוף שונים ובעיקר בפנים ובאברי המין. הרפס יכול לתקוף גם עצבים שונים באופן ישיר. בכל אחד מסוגי ההרפס, ההידבקות והתסמינים שונים, אך לרוב הטיפול מאוד דומה.
ניתן להידבק בהרפס דרך מגע ישיר עם חולה, אם בקיום יחסי מין (כולל יחסים מוגנים בהם הקונדום אינו מכסה את כל הפצעים), אם בשימוש משותף בכלי אוכל או מגבות ועוד. כמו כן, הרפס יכול לעבור מאם לתינוקה במהלך לידה וגינלית.
סוגי הרפס
כאמור, ישנם 8 סוגי הרפס מוכרים, שהנפוצים בהם הינם הרפס סימפלקס מסוג 1 והרפס סימפלקס מסוג 2. הרפס מסוג 1 מופיע בצורת פצעים באזור הפה והשפתיים, ואילו הרפס מסוג 2 הקרוי הרפס גניטלי, מופיע על איברי המין. כיום, בעיקר כתוצאה מקיום יחסי מין אוראליים, ניתן למצוא את הרפס 1 גם על אברי המין ואת הרפס 2 גם באזור השפתיים.
הרפס מסוג 3, המוכר בשם וריצלה זוסטר, עלול לגרום לשלבקת חוגרת ולאבעבועות רוח. הוא מופיע בצורת שלפוחיות שמסודרות כמעין חגורה על הבטן או החזה, ולעיתים מלווה בכאבים שמוקרנים מהאגן לגפיים.
הרפס סוג 4 וסוג 5 נגרמים מווירוסים שמחוללים לרוב את מחלת הנשיקה.
הרפס מסוג 6 ו-7 גורמים למחלת האדמדמת.
הרפס מסוג 8 – KSHV
תסמיני ההרפס
לסוגי הרפס שונים יש גם תסמינים שונים, אך ברוב המקרים המחלה תלווה בהופעת פצעים או שלפוחיות על העור. כשמדובר בהרפס גניטלי, לרוב יופיעו שלפוחיות מגרדות וכואבות על איברי המין. לעיתים, נשים שסובלות מהרפס באבר המין חושבות שמדובר בפטרייה ואינן עושות בירור רפואי או בדיקת מחלות מין. מן הראוי לגשת אל רופא עור ומין גם כשמופיעה פטרייה כזו, שכן הרפס שאינו מאובחן אצל נשים צעירות, עלול לפגוע בעובר במהלך הריונן.
אבחון הרפס
לרוב, רופא עור ומין יכול לאבחן זיהום הרפטי כבר ממראה עיניים בהתאם לצורת השלפוחיות האופייניות, המופיעות על השפתיים או אברי המין בסוגי ההרפס הנפוצים. במקרים בהם הרופא אינו בטוח באבחנה, הוא ייקח דגימה מנוזל השלפוחית וזו תישלח לתרבית תאים כפי שעושים במסגרת בדיקות מעבדה שונות, בין השאר אלו המשמשות לצורך בדיקת מחלת מין. בדיקות דם לרוב אינן יעילות באבחון התפרצות של הרפס אך כן יכולות להעיד על הימצאותו בגוף. עם זאת השילוב של תוצאות בדיקות דם המעידות על קיום החיידק יחד עם תסמינים אופייניים, יכול לאשש את החשד שמדובר בהתפרצות הרפס. חשוב לציין כי מקרי הרפס רבים, שאינם מלווים בסימנים החיצוניים האופייניים, אינם מאובחנים במדויק ללא ביצוע בדיקות מעבדה.
הסיבות להתפרצות הרפס
כאשר אדם נדבק בהרפס, הנגיף מגיע לתאי העצב בעור ונרדם שם עד שיש תנאים שגורמים להתפרצותו. יש אנשים רבים שנושאים את נגיף ההרפס מבלי שהוא מתפרץ. לעומת זאת יש כאלה שסובלים מהתפרצויות בתכיפות גבוהה, עד רמה של פעם במספר שבועות. אצל אלה, נגיף ההרפס מנצל כל הזדמנות להופיע, לרבות חשיפה לקור או לשמש, מחזור חודשי, היחלשות המערכת החיסונית כתוצאה ממחלה, וכן מצבי סטרס. “למודי ההרפס” יודעים לזהות את ההתפרצות עוד בטרם הופעת הפצעים על גבי העור כשהם מבחינים בתחושת עקצוץ או שריפה המקדימה את הופעת השלפוחיות על העור.
טיפול בהרפס
טיפול בהרפס כמו כל טיפול במחלת מין, יהיה יעיל ואפקטיבי יותר אם ייעשה בשלב מוקדם. במקרה של הרפס, הטיפול המהיר משמעותי, שכן מדובר במחלה שאינה אסתטית במיוחד, ושתסמיניה כוללים גרד, כאב ואי נוחות רבה.
הטיפול בהרפס הוא סימפטומטי מאחר ואין עדיין תרופה שמחסלת את הווירוס העמיד הזה. תרופות מוכרות כמו זובירקס, לטרקס או קרמים ייעודיים שניתן למרוח על השלפוחיות, עשויות להקל מאוד על החולה ואף למנוע התקפים חוזרים בתדירות גבוהה. במידה ונוצר על השלפוחיות זיהום נוסף, יומלץ על טיפול אנטיביוטי.
