מחלת האיידס אינה מחלת מין רגילה
מחלת האיידס, תסמונת הכשל החיסוני, נגרמת מהידבקות בנגיףHIV דרך מגע עם נוזלי גוף כמו דם או זרע. לרוב ההידבקות נוצרת בעת קיום מגע
מיני לא מוגן, בשימוש בדם נגוע או בהעברה מאם לתינוק בזמן הריון, לידה או הנקה. למרות שאיידס היא מחלה שעוברת במהלך קיום יחסי מין, מתייחסים אליה באופן שונה ממחלת מין רגילה. השוני בא לידי ביטוי הן במישור האבחוני כאשר יש סוגי בדיקות של איידס ששונות מכל בדיקת מחלות מין אחרת, והן במישור הטיפולי.
איידס – סוגי בדיקות
בדיקות דם סרולוגיות
הבדיקה הסרולוגית לגילוי נוגדנים הנעשית במסגרת בדיקות מעבדה, הינה בדיקת איידס הוותיקה והמקובלת ביותר. בבדיקה זו לא ניתן לזהות את נגיף ה-HIV עצמו, אלא את תגובת הגוף להדבקה, אשר משתקפת בנוגדנים שהגוף מתחיל לפתח לאחר שהאדם נדבק במחלה. למרות שמדובר בשיטה יעילה לאבחון איידס, היא עלולה להטעות ולהעלות תוצאה שלילית במידה והיא מתבצעת ב”תקופת החלון” – שלב מוקדם לאחר ההידבקות, כאשר הגוף טרם הספיק לפתח נוגדנים נגד HIV.
ישנם סוגים שונים של בדיקות סרולוגיות:
- בדיקת ELISA – בדיקה סרולוגית בסיסית, שנועדה לאבחון ראשוני של הידבקות בנגיף. מדובר בבדיקת סקר שבה בוחנים קשירת נוגדן מוכן מראש במעבדה לנוגדני HIV בדמו של הנבדק. במידה והנוגדנים אכן קיימים בגוף, הם ייקשרו לנוגדני המעבדה המוכנים ויפעילו איתות זרחני שניתן לראותו. למרות שבין סוגי בדיקות של איידס זוהי בדיקה רגישה שמגלה את רוב מקרי ההדבקה, הספציפיות שלה לא מוחלטת. לעיתים היא מעלה תוצאות כוזבות על נוכחות נוגדנים לנגיף, לפיכך לא די בה כדי לקבוע אבחנה סופית של המחלה, ויש צורך בבדיקת Western Blot לאישוש האבחנה.
- בדיקת Western Blot– בדיקה זו משמשת לזיהוי חלבונים שונים ונעזרים בה גם לזיהוי נוגדני HIV. בבדיקה זו החלבונים מוכנסים לג’ל מיוחד ומופרדים לפי משקלם המולקולרי ומטענם החשמלי. כך אפשר לזהות מגוון חלבונים. בדיקה זו ספציפית יותר לזיהוי נוגדני איידס, אך גם מורכבת ויקרה יותר. משתמשים בה כדי לאשר אבחנה של איידס לאחר קבלת תוצאה חיובית בבדיקת ELISA .
בדיקת אנטיגנים
כאמור, לאבחון איידס סוגי בדיקות שונים, ואחד מהם הוא זיהוי ישיר של אנטיגנים – מרכיבים נגיפיים. בשונה מהבדיקות הסרולוגיות, בדיקת אנטיגנים מזהה חלקים של הנגיף (מעטפת החלבונים שלו) ולא נוגדנים. חסרונה של הבדיקה הינו ברגישותה הנמוכה, שכן זמן מה לאחר ההדבקה, רמת הנגיף בדם יורדת, וכמעט שלא ניתן למדוד את האנטיגנים הנגיפיים.
בדיקת RNA נגיפי
באופן דומה לבדיקת האנטיגנים, יש אפשרות לזהות את ה-RNA הנגיפי – החומר הגנטי המקורי של נגיף ה-HIV הנמצא בדם. בבדיקה זו נעשה שימוש בשיטת RT-PCR שבה נעשות הכפלות חוזרות של חלקים ספציפיים בגנום הנגיפי. בדומה לחיסרון הבולט של בדיקת האנטיגנים, גם בדיקה זו עלולה שלא לזהות את הגנום הנגיפי בדם בשלבים מסוימים של המחלה. בדיקת RNA נגיפי חשובה לצורך מעקב אחר חולה האיידס ואחר תגובתו לטיפול. כמו כן, רמת ה-RNA הנגיפי קשורה לרמת הסיכון של הנשא לסביבה.
בדיקות קומבו משולבות
בדיקות הקומבו משלבות סוגי בדיקות של איידס – בדיקות סרולוגיות עם בדיקות אנטיגנים. בדיקות אלו חדשות יחסית ומאפשרות לזהות הדבקה גם בתקופת החלון וגם בשלב האקוטי של המחלה. הבדיקות המשולבות זמינות כיום גם כערכות בדיקה מהירה, שמספקות תשובה תוך מספר דקות.
בדיקות מסייעות
ישנן בדיקות עזר שעושים בנוסף על סוגי בדיקות של HIV בזמן האבחנה והמעקב:
- בדיקת רמות לימפוציטים מסוג CD4 – הלימפוציטים הללו שנפגעים מנגיף ה-HIV, חשובים ביותר לתפקודה התקין של המערכת החיסונית. אם נמצאת רמה נמוכה של לימפוציטים אלה, מקובל להתחיל בטיפול כנגד הנגיף.
- ריצוף הגנום הנגיפי – נגיף ה-HIV מפתח עמידויות לטיפולים תרופתיים. בעזרת בדיקת ריצוף הגנום הנגיפי המאתרת שינויים גנטיים בגנום ומוטציות ידועות בחלבונים בנגיף, ניתן לבדוק את העמידויות הללו. בהתאם לכך ניתן להתאים לחולה תרופות יעילות יותר נגד הנגיף. כיום נוהגים לערוך בדיקה זו כבר בשלב האבחנה הראשוני של המחלה, וכן כאשר טיפול שניתן אינו מעלה תוצאות כצפוי.
