אורולוגיה היא תחום רפואי רחב עם אבחנות רבות
ההגדרה היבשה של התחום הרפואי שאנו מכירים בתור אורולוגיה היא רפואת מערכת השתן, אם כי כיום אורולוגים מטפלים לא רק במערכת השתן בגברים ובנשים אלא גם במערכת המין הגברית, המקבילה אנטומית ותפקודית למערכת השתן. אורולוג הוא רופא שמתמחה בתחום, והאיברים הרלוונטיים לתחום זה הם כיס השתן, צינור השופכה, הכליות ואיברי הרבייה הגבריים לרבות אשכים, הפין ובלוטת הערמונית. בדיקות אורולוגיות יכולות להיות מגוונות למדי. בדיקת אורולוג יכולה להיות בדיקה גופנית פשוטה, אך הבדיקות המתקדמות יותר בתחום כוללות אולטרסאונד אשכים, אורודינמיקה, אורופלומטריה ועוד.
כעת, נכיר מחלות אורולוגיות שונות, ונתמקד בשכיחות והחשובות ביותר בתחום.
דלקת בדרכי השתן
דלקות בדרכי השתן הן מחלות אורולוגיות שכיחות מאוד. למעשה, זוהי האבחנה השכיחה ביותר בתחום האורולוגי, עד כדי כך שבמרבית המקרים היא תטופל אצל רופא משפחה בכלל. מחלות דרכי השתן בעלות אופי דלקתי ייגרמו בדרך כלל בשל זיהום חיידקי (הנפוץ ביותר הוא אי קולי), והטיפול בהן יהיה באמצעות אנטיביוטיקה. דלקת קשה ולא מטופלת בדרכי השתן יכולה להתקדם ולהפוך לציסטיטיס (דלקת של כיס השתן) ואפילו לפיילונפריטיס (דלקת של הכליות). דלקות דרכי השתן הן שכיחות יותר בנשים, ומאבחנים אותן באמצעות קליניקה מתאימה, בדיקות דם ותרביות שתן.
פרוסטטיטיס
פרוסטטיטיס היא דלקת של בלוטת הערמונית (הפרוסטטה). ישנם כמה סוגים של דלקות אלה:
- דלקת חיידקית חריפה – זהו הסוג השכיח ביותר שעבורו יש גם את הטיפול היעיל. הדלקת תופיע בדרך כלל עם חום והפרעות במתן שתן, ולעיתים יכולים להיות גם חיידקים ואפילו דם בשתן. הטיפול הוא על ידי אנטיביוטיקה מתאימה לתקופה ארוכה (4-6 שבועות), ובדרך כלל מגיעים לריפוי מלא.
- דלקת חיידקית כרונית מתבטאת בכאבים באזור האגן, שלפוחית כאובה וגם צריבה בשתן, בלי חום ותסמינים של דלקת חריפה. מצב זה נגרם בשל חיידקים של דלקות בדרכי השתן (כמו אי קולי), והטיפול הוא באנטיביוטיקה לאורך מספר חודשים. גם תחת טיפול מיטבי, מרבית המטופלים שנדבקים בדלקת חיידקית כרונית הם מבוגרים וחולים, והריפוי נע סביב ה-70%.
- דלקת כרונית לא חיידקית יכולה להיגרם מסיבה אוטואימונית (חיסונית) או מסיבה לא ידועה, ואין עבורה טיפול יעיל.
הגדלה שפירה של הערמונית
הגדלה שפירה של הערמונית (Benign Prostate Hyperplasia, BPH) היא מחלה שבה בלוטת הערמונית גדלה ויכולה לגרום לתסמינים כמו בריחת שתן, אצירת שתן, תכיפות במתן שתן או זרם שתן מוחלש. זוהי אמנם מחלה גידולית, אך היא שפירה לחלוטין ומטפלים בה באמצעות תרופות מסוג חסמי אלפא. מעל ל-50% מהגברים מעל גיל 50 סובלים ברמה כזו או אחרת ממחלה זו, אך תחת טיפול מתאים היא חולפת ואינה מסוכנת.
סרטן הערמונית
סרטן הערמונית הוא הסרטן הנפוץ ביותר בקרב גברים ואחד הנפוצים ביותר באוכלוסייה כולה (על אף שמדובר באיבר שקיים רק אצל זכרים). למעשה, ההערכה היא ש-100% מהגברים מעל לגיל 90 חולים במחלה זו, שמתקדמת לאט מאוד, ותחת טיפול מיטבי לא נחשבת למסוכנת מאוד. זהו גידול ממאיר של בלוטת הערמונית, הגורם לסימפטומים דומים מאוד לאלה של המחלה השפירה (BPH) – בריחה או אצירה של שתן, היחלשות זרם השתן, תכיפות במתן שתן. הגידול מאובחן באמצעות ביופסיה, לרוב מונחית אולטרסאונד. בדומה ל-BPH, גם במחלה זו תהיה עלייה של חלבון בשם PSA אותו בודקים במסגרת בדיקת PSA, אך באמצעות בדיקה זו בפני עצמה לא ניתן לדעת האם מדובר בגדילה שפירה או סרטנית של הבלוטה. הטיפול הוא לרוב באמצעות הקרנות ממוקדות, כשמותאם טיפול אישי לכל מטופל בהתאם למצבו הבריאותי.
גידולים נוספים
ישנם גידולים אורולוגיים נוספים לסרטן הערמונית, בעיקר גידולים של שלפוחית השתן ושל צינורות השופכה עד הכליה. סרטן האשכים הוא סוג נוסף של סרטן שחשוב להכיר, והוא מאובחן בדרך כלל לאחר תלונה קלינית של גוש חשוד באשך או של שינויים פתאומיים בתפקוד המיני.
אבנים בדרכי השתן
אבנים בדרכי השתן נחשבות כמחלה אורולוגית או כמחלה נפרולוגית, בהתאם למיקום האבן (במערכת השתן התחתונה או בכליה). הסימפטומים דומים מאוד – כאב חד ועוויתי שבא והולך, עם קושי במתן שתן והקרנה של הכאב לגב. מטופלים רבים מתארים את הכאבים של אבנים בדרכי השתן ככאבים הגרועים ביותר בחייהם. הטיפול באבנים נקבע בהתאם לסוג האבן וגודל האבן, כאשר הטיפול יכול להיות המתנה ומתן נוזלים עד שהאבנים יוצאות בעצמן ממערכת השתן, ריסוק אבנים באמצעות גלי קול, או, במידת הצורך, ניתוח.
הידרוצלה
הידרוצלה היא הצטברות של נוזלים בתוך שק האשכים, סביב רקמת האשך הרגילה. הצטברות זו של נוזלים בדרך כלל תוביל לגדילה של האשך ולתחושת חוסר נוחות באזור האשכים, ויכולה להתבטא בפגיעה אסתטית. המחלה שכיחה בקרב ילדים (עד חמישה אחוזים מהילדים יסבלו ממנה), ושוב לאחר גיל 40. הטיפול הוא בדרך כלל כירורגי – או באמצעות ניתוח זעיר בו מבצעים ניקוז עדין של הנוזל משק האשכים, או ניתוח רחב ומשמעותי יותר במידה וישנה הידרוצלה גדולה.
וריקוצלה
וריקוצלה היא מחלה של הוורידים שמנקזים את הדם מתוך האשכים. ורידי האשך חשובים מאוד לא רק עבור ניקוז הדם, אלא גם לצורך שמירה על טמפרטורה נמוכה באשכים, הנחוצה עבור קיום תאי הזרע ופוריות הגבר. וריקוצלה נגרמת כתוצאה מחסימה של אותם ורידים, בדרך כלל עקב פגיעה בשסתומים הוורידיים. במצב זה נפגעת זרימת החמצן לאשכים, והסימפטום המרכזי לכך יהיה כאב משמעותי מאוד באזור האשכים עם הקרנה אפשרית לגב ולרגליים. וריקוצלה לא מטופלת וממושכת יכולה להוביל לפגיעה בפוריות. הטיפול בווריקוצלה הוא בצנתור או בניתוח, כאשר המטרה של הטיפול היא לחסום את הוורידים הפגועים ולנתב את זרימת הדם דרך הוורידים התקינים במערכת.
מחלת פיירוני
מחלת פיירוני היא מחלה דלקתית של אחת משכבות איבר המין הגברי – שכבת הטוניקה אלבוגינאה. מחלה זו גורמת בדרך כלל לסימפטומים כמו קיצור ושינוי צורה (עיקום) של הפין, וכן לכאבים משמעותיים בזמן זקפה. מחלת פיירוני עלולה לגרום לפגיעה משמעותית מאוד באיכות החיים של המטופל גם אם אינה מהווה סכנת חיים. בדרך כלל הכאבים והפגיעה בתפקוד המיני יכולים גם להוביל לתסמינים של דיכאון ולבעיות בזוגיות. הטיפול במחלה יכול להיות תרופתי באמצעות תרופות המונעות את התפתחות המחלה והפלאק האופייני לה, שהוא זה שפוגע ברקמת הפין. הטיפול התרופתי יכול להינתן באופן פומי (דרך הפה) או בהזרקה. מלבד זאת, ישנו גם טיפול ניתוחי לתיקון העקמת הנגרמת בשל המחלה.
בריחת שתן
בריחת שתן למעשה איננה מחלה בפני עצמה, אלא סימפטום של מחלות רבות אחרות. עם זאת, ישנה גם מחלה שנחשבת בתור בריחת שתן ראשונית, שקשורה להיחלשות וללחץ מוגבר על שלפוחית השתן ועל שרירי הסוגר של מערכת השתן. מצב זה, שנבחן באמצעות בדיקת כמו אורופלומטריה ואורודינמיקה, יכול להיות מטופל באמצעות תרופות או באמצעות ניתוחים בהם מבצעים תפרים בשרירים אלה, על מנת להגדיל את הלחץ שמפעילים שרירי השלפוחית ולמנוע את בריחת השתן. כאשר בריחת השתן נגרמת בשל גורם אחר (מחלות של הערמונית, למשל), טיפול במצב הבסיס יוביל לפתרון של בריחת השתן.
פריאפיזם
פריאפיזם היא מחלה שמתאפיינת בזקפה ממושכת, בלתי נשלטת ואפילו מסוכנת. כאשר ישנה תלונה על זקפה ממושכת וכואבת, הדבר מעלה חשד מידי לפריאפיזם בשל איסכמיה – חסימה של זרם הדם לפין. זהו מצב מסוכן מאוד, בו צריך לטפל באופן מיידי ותוך שעות ספורות, שכן התערבות מאוחרת יותר יכולה לגרום לאובדן היכולת לחוות זקפה בעתיד. ישנם גם מצבים פחות מסוכנים של פריאפיזם, כמו זקפה ממושכת שנגרמת בעקבות טראומה לאזור הפין – מצב שיכול לחלוף גם ללא טיפול. הטיפול בפריאפיזם הוא באמצעות דקומפרסיה (הורדת לחץ) מאזור הפין באמצעות החדרה של מחט דקה (הטיפול לא כואב), וכן באמצעות טיפול תרופתי.
