מהי פולימיוזיטיס?
פולימיוזיטיס היא מחלה אוטואימונית שבה ישנה דלקת כרונית בשרירים. מחלת פולימיוזיטיס נחשבת למחלה יחסית נדירה כאשר היא מופיעה לבדה, והיא מתפתחת בעיקר באוכלוסייה מבוגרת, ובנשים יותר מגברים. עם זאת, פולימיוזיטיס היא מחלה שמופיעה לא פעם כחלק מתמונה קלינית רחבה יותר וממחלות אוטואימוניות אחרות, כמו דרמטומיוזיטיס או sIBM.
על אף שמדובר במחלה של השריר, המחלה מטופלת על ידי ראומטולוגים – רופאים מומחים המתמחים במחלות פרקים, רקמות חיבור ורקמות רכות. הסיבה לכך היא שמדובר במחלה אוטואימונית – מחלה בה מערכת החיסון היא זו שתוקפת את הגוף, בדומה למרבית המחלות הראומטולוגיות. בנוסף, בפולימיוזיטיס המערכת פגיעה במערכת העצבים או כאב עצבי, יהיה לרוב גם טיפול משלים של נוירולוג.
מהם הסימפטומים של פולימיוזיטיס?
מחלת פולימיוזיטיס היא מחלה שהסימפטום המרכזי שלה הוא חולשת שרירים בשרירים בהם מתפתחת הדלקת, עד כדי אובדן תקפוד של ממש בשרירים הפגועים ככל שהמחלה מתפתחת ולא מטופלת. תהליך התפתחות המחלה הוא הדרגתי, ובהחלט יתכן שמטופלים ירגישו בתחילה חולשה ממוקמת ולא משמעותית שלא משתפרת, ורק לאחר זמן מה יבינו שהם מתקשים לבצע פעולות בסיסיות כמו מעבר בין תנוחות או עלייה במדרגות. סימפטומים נוספים מלבד חולשת שרירים הם עייפות כרונית, כאב ורגישות ממוקמים באזור השרירים המודלקים, ולעתים גם פגיעה בדיבור, בבליעה ואפילו בנשימה – אם הפגיעה היא בשרירים הקשורים לתפקודים הללו.
מחלות קשורות ודומות לפולימיוזיטיס
כפי שהסברנו בתחילה, פולימיוזיטיס היא מחלה שלא מופיעה לרוב בפני עצמה, והאבחנה שלה בפני עצמה בלבד היא יחסית נדירה ואופיינית לגיל השלישי. עם זאת, ישנן שתי מחלות נפוצות יותר שכוללות גם דלקת כרונית בשרירים כחלק מהמהלך הקליני שלהן.
הראשונה בהן היא דרמטומיוזיטיס – דלקת כרונית אוטואימונית של העור והשרירים. זוהי מחלה שחולים בה 22 מטופלים מתוך כל 100,000 אנשים, והיא מופיעה בתור פולימיוזיטיס בשילוב של דלקת ואדמומיות בעור. גם כאן, המחלה שכיחה מעט יותר בקרב נשים לעומת גברים.
מחלה נוספת הקשורה בכך היא IBM או sIBM – דלקת שרירים נוספת המתאפיינת בחולשת שרירים באוכלוסייה מבוגרת, בעיקר באזור כפות הידיים, כפות הרגליים ובאזור בית החזה.
על כן, מצב של חולשת שרירים מתגברת, במיוחד כאשר מדובר באוכלוסייה מבוגרת, צריך לגרום לנו לחשוב גם על פולימיוזיטיס, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בפגיעה המשלבת גם את העור או פגיעה באזורים האופייניים ל-IBM.
איך מאבחנים פולימיוזיטיס?
מחלת פולימיוזיטיס מאובחנת באמצעות מספר אמצעים:
- בדיקות מעבדה: כמו עם הרבה מחלות אחרות, גם כאן בדיקות המעבדה הם אמצעי ראשוני לאבחון המחלה, בדגש על בדיקות דם. בדיקת CPK היא הבדיקה הספציפית בבדיקת הדם שרלוונטית במצבי פולימיוזיטיס, ועלייה של האנזים הזה (Creatine Phosphokinase) יכולה להעיד על תהליך אוטואימוני שמתאים לפולימיוזיטיס.
- בדיקת EMG: EMG, או אלקטרומיוגרפיה, היא בדיקה חשמלית שבודקת את פעילות השריר במנוחה ותחת גירויים ספציפיים. בדיקת EMG היא נחוצה לאבחון פולימיוזיטיס שכן באמצעותה ניתן להבחין האם חולשת השרירים מגיעה כתוצאה מבעיה בשריר או בעצב. אם בעקבות הבדיקה מסתמנת בעיה שרירית – הדבר יכול להצביע על פולימיוזיטיס.
• ביופסיה: האבחון המוחלט של מחלת פולימיוזיטיס מתבצע באמצעות בדיקה פתולוגית – ביופסיה של השריר.
• בדיקת רופא: השלב הראשון באבחון הוא בדיקה של רופא מומחה. על אף שמדובר במחלה ראומטולוגית, בתלונה של חולשת שרירים הרופא הבודק הראשוני יהיה נוירולוג, ורק לאחר האבחנה הטיפול יועבר לראומטולוג.
טיפול בפולימיוזיטיס
פולימיוזיטיס היא מחלה שלא ניתן לרפא, אך בהחלט ניתן לטפל בה ולעקב את התקדמותה באמצעות תרופות מתאימות. הטיפול הישיר בדלקות השריר יהיה בדרך כלל באמצעות סטרואידים, כשבנוסף לסטרואידים ישנן גם תרופות מדכאות מערכת חיסון שבולמות את התקדמות המחלה (לא מטפלות בסימפטומים שלה ישירות). תחת טיפול מיטבי, ניתן להשיג איכות חיים טובה גם עם פולימיוזיטיס – ויש בכך ערך רב עבור שיפור חיי המטופל.
