מהו סרטן השד?
סרטן השד, סוג הסרטן השכיח ביותר בקרב נשים בארץ ובעולם, הינו גידול ממאיר אשר מקורו ברקמת השד. הגידול עלול להתפשט גם אל קשריות הלימפה שבבית השחי, וכן לשלוח גרורות לאברים אחרים בגוף. סרטן השד עלול לתקוף גם גברים אך הוא נפוץ פי מאה אצל נשים.
תוצאה מהמודעות הרבה לסרטן השד ובזכות הרפואה המתקדמת, ישנן כיום אפשרויות טיפול שונות במחלה, וסיכויי ההחלמה ממנה גבוהים לעומת העבר. למרות זאת, סרטן השד עדיין נחשב למחלה מסוכנת שעלולה להיות קטלנית.
ישנם סוגים שונים של סרטן השד, ובכולם יש חשיבות עצומה לאבחון מוקדם, שעשוי לזרז טיפול ולהעלות משמעותית את סיכויי ההחלמה. לפיכך, חשוב מאוד לבצע בדיקת ממוגרפיה בנוהל שגרתי – פעם בשנתיים החל מגיל 50 או במסגרת סקר מנהלים בהתאם לגיל וההמלצה. כיום, ישנן נשים רבות, בעיקר כאלה בעלות סיפור משפחתי של סרטן השד או סרטן השחלות, המבצעות בדיקת BRCA לגילוי נשאות סרטן השד על מנת להקדים תרופה למכה.
הגורמים לסרטן השד
הגידול הסרטני בשד נגרם כתוצאה משיבוש בחלוקת התאים ברקמת השד. הגורם לשיבוש אינו ידוע, אך כן ידוע על גורמים המעלים את הסיכון להתפתחותו של סרטן השד וביניהם: גנטיקה – סיפור משפחתי של סרטן שד, טיפולים הורמונליים לאחר גיל המעבר, עישון, צריכת אלכוהול מופרזת, הריון ראשון בגילאים מבוגרים יחסית, וסת המופיעה בגיל מוקדם ומסתיימת בגיל מאוחר והשמנת יתר.
תסמיני המחלה
התסמין העיקרי של סרטן השד הינו גוש בשד. חשוב להדגיש כי לא כל גוש בשד הינו גידול ממאיר, ופעמים רבות השד מכיל גושים שפירים וציסטות. יחד עם זאת, בכל מקרה בו אישה מזהה גוש חשוד בשד, עליה לפנות לבדיקת כירורג שד, שימליץ על המשך טיפול או מעקב.
תסמינים נוספים המעלים חשד לסרטן השד הינם: שינוי בצורת השד, בגודלו ובעור שלו, שקיעת הפטמה או שינוי בצורתה, הפרשה מהפטמה, בלוטות לימפה מוגדלות בבית השחי.
חשוב לדעת כי ישנם מקרים, בעיקר בגידולים קטנים, שאין הופעת תסמינים כגון אלה, וגילוי הגידול נעשה רק במהלך בדיקת ממוגרפיה או אולטרסאונד שד.
איך מאבחנים את סרטן השד?
אבחון סרטן השד מתחיל לרוב בעקבות גילוי גוש או שינוי כלשהו בשד – אם על ידי האישה ואם על ידי כירורג שד. עם זאת, כאמור, לעיתים, בדיקה ידנית אינה מעלה ממצא קיים, שניתן לזיהוי רק בעזרת ממוגרפיה או אולטרסאונד שד.
למרות שמומלץ לכל אישה להיות ערה לכל שינוי וממצא בשד – אבחנה יכולה להתבצע רק על ידי רופא. בדיקה עצמית תקינה אינה אמצעי אבחון מקצועי.
דרכי האבחון כוללות:
- בדיקת כירורג שד.
- ממוגרפיה – בדיקת רנטגן לאבחון מוקדם של סרטן השד. בממוגרפיה ניתן לגלות גושים מזעריים, שאינם מתגלים במישוש ידני. הבדיקה מומלצת אחת לשנתיים לנשים מגיל 50 ומעלה, ואחת לשנה לנשים בקבוצת סיכון מגיל 40 ומעלה.
- אולטרסאונד שד – בדיקת השלמה לממוגרפיה, שמיועדת בעיקר לנשים עם רקמת שד צפופה, המגבילה את יעילותה של הממוגרפיה.
- ביופסיה של השד – נעשית לאחר גילוי ממצא חשוד בשד, שיש צורך לבדוק אותו ישירות על ידי נטילת דגימה.
- MRI של השד – בדיקה המומלצת לנשים בסיכון לסרטן השד על רקע גנטי.
כאשר יש חשד לגרורות, יש לבצע בדיקות נוספות כדוגמת CT.
דרכי טיפול בסרטן השד
כאשר מאובחן סרטן שד, האישה מופנית לטיפול אצל אונקולוג שד. בהתאם לאופי הגידול וחומרתו, יומלץ על אחת מדרכי הטיפול הבאות:
- ניתוח – ישנם ניתוחים בהם תתבצע כריתה חלקית של השד ולקיחת דגימה מקשריות הלימפה. לעומת זאת, לעיתים תיעשה כריתת שד מלאה, שכיום ניתן לבצעה בד בבד עם ניתוח לשחזור השד.
- הקרנות – לרוב נעשות כהשלמה לניתוח הכריתה, בעיקר כאשר מדובר בכריתה חלקית.
- טיפול כימותרפי – טיפול תרופתי שפוגע בתאי הגידול אך גם בתאים מסביבם או באזורם, ולכן כרוך בתופעות לוואי קשות יחסית.
- טיפול ביולוגי – טיפול ממוקד לתאי הגידול, שפחות פוגע בשאר תאי הגוף, ולכן גם כרוך בפחות תופעות לוואי.
- טיפול אנטי הורמונלי – לעיתים ניתן כטיפול משלים בכדורים למשך 10-5 שנים, לנשים שעברו הקרנות או כימותרפיה, במטרה להפחית סיכון לחזרתו של הגידול.
