נימול

מה זה נימול וממה הוא יכול להיגרם?

המצב המוכר בתור תחושה של נימול (נמלול, Paresthesia, Pins and Needles) מתואר בדרך כלל בתור תחושת דקירות, עקצוצים או אפילו כשמו כן הוא – נמלים קטנות – על גבי העור שלנו במיקומים שונים. תחושת נימול נגרמת, בראש ובראשונה, מפגיעה בתאי עצב. המצבים השונים המובילים לתחושה זו, בין אם מדובר במצבים קצרי טווח ובין אם במצבים ארוכי טווח, הם כאלה שבשורה התחתונה פוגעים בתפקוד תאי העצב, מה שמתורגם מוחית לאותה תחושת נימול מוכרת. עם זאת, המצבים האלה הם רבים מאוד ונבדלים מאוד האחד מהשני, כשהם נפרשים בטווח שבין נוירולוגיה, רפואת כלי דם, רפואה פנימית, אורתופדיה ועוד.

על סוגים ומיקומים שונים של נימולים והמשמעות האפשרית שלהם

• נימול בידיים וברגליים – תחושת הנימול השכיחה ביותר באוכלוסייה הכללית היא של נימול בידיים וברגליים. תחושה זו, במרבית המקרים, הינה חולפת וקצרת טווח. למעשה, כולנו מכירים מצבים בהם הרגל או היד “נרדמות”, כאשר אנחנו חווים נימול ברגליים בעקבות ישיבה ממושכת או נימול בידיים בעקבות משקל המופעל על היד. מצבים אלה הם למעשה חסימה חלקית וזמנית של כלי הדם המרכזיים המזינים את הגפיים שלנו, וחסימת כלי הדם הזו מובילה להזנת דם מופחתת של קצוות תאי העצב ברגליים או בידיים. המצב הזה הוא למעשה נימול. מנגד, ישנם גם מצבים ארוכי טווח בהם נחווה תחושת נימול בידיים וברגליים – החל במחלות נוירולוגיות (חריפות או ניווניות), דרך מחלות והיצרות של כלי דם.
• נימול באצבעות – תחושה של נימול באצבעות נגרמת בדרך כלל כתוצאה ממחלות הפוגעות בעצבים הקטנים והרגישים ביותר בגוף – אלה המרוחקים ביותר המגיעים לאצבעות שלנו. פגיעה זו תיגרם לעתים קרובות בעקבות מחלת נוירופתיה (ניוון תאי עצב), מחלת הסוכרת או כתוצאה של פגיעות בעמוד השדרה.
• נימול בפנים – הופעה של תחושה של נימול בפנים יכולה להיות מבהילה מאוד, אבל במרבית המקרים לא מדובר במצב חמור. במרבית המקרים, תחושה קלה של נימול באזור הפנים תהיה תוצאה של חרדה ומועקה נפשית, או של תגובה חיסונית קלה. מצבים חמורים יותר יכולים להיות סימנים מקדימים או מנגד סימפטומים מאוחרים של שבץ מוחי, וכן מחלות ניווניות שונות הפוגעות בעצבים הקרניאליים (עצבים מוחיים האחראים על הפנים).
• נימול באגן ובירך – במקרים רבים, תחושת נימול באזור האגן או בירכיים היא תוצאה של לחץ בעמוד השדרה. מצבים אלה, שבמרבית המקרים הם תולדה של בלט או פריצה של הדיסק הבין-חולייתי, יתבטאו על פי רוב בעיקר בתחושת נימול המשכית, בכאבים במאמץ ובמצב של עייפות באזור האגן או הירך, בהתאם למיקום הדיסק הפגוע.

מחלות וגורמים אפשריים לתופעת הנימול

כפי שהסברנו, ישנם גורמים אפשריים רבים לתחושת נימול, והגורמים האלה גם נבדלים זה מזה בתחומים הרפואיים שאליהם הם קשורים.
הדוגמה הראשונה והברורה ביותר היא נימול ממקור נוירולוגי. במצב זה, בו הרופא האחראי על האבחון והטיפול הוא נוירולוג, ישנה פגיעה ראשונית בתאי העצב, שהם עצמם הגורמים לתחושת הנימול. פגיעה זו יכולה להיות תוצאה של מחלה ניוונית בשלביה הראשונים, אך באותה מידה גם יתכן שמדובר בתופעה דלקתית חולפת בעקבות מצב אוטואימוני או זיהומי.
פגיעה שלישונית (מחלה בסיסית הגורמת לפגיעה במערכת המשפיעה על תאי העצב) בתאי העצב נגרמת בעקבות סוכרת. אחד הסימפטומים החשובים ביותר של מחלת הסוכרת הוא מה שקרוי נוירופתיה סוכרתית. בחולה הסוכרתי הלא מטופל, כלי הדם הזעירים האחראים על הזנת תאי העצב התחושתיים לא מקבלים מספיק דם, והפגיעה הראשונית היא בהזנת תאי העצב. הפגיעה הזו היא שגורמת לתחושת הנימול.
כפי שניתן להבין, פגיעה בכלי דם היא גורם מרכזי מאוד למצב של נימול בידיים וברגליים ושל נימול בכלל. כך, גם אם ישנה מחלה ראשונית בכלי הדם עצמם, הפגיעה השניונית השכיחה תהיה בתאי העצב, המובילים למצב של תחושת נימול. מצב של טרשת עורקים, למשל, הוא כזה שמתבטא לעיתים קרובות בתחושה של נימול ברגליים, בידיים ובאצבעות. הדבר נכון גם לגבי מצבים חריפים ומסכני חיים כמו פקקת בוורידים העמוקים, שתתבטא בתור כאב ולעתים גם נימול.
עוד גורם אפשרי הוא אורתופדי – מצב של שבר מלא, כלומר שבר שבו העצם לא רק נשברת אלא גם זזה ממקומה, הוא כזה שבו תאי העצב יכולים להיפגע מהעצם השבורה וכן מחסימה של כלי דם. מצבים אלה הם כמובן יחסית פשוטים לאבחון, שכן הסימפטומים הנוספים של העצם השבורה (כאב, למשל) יהיו בולטים מאוד.

דרכי אבחון וטיפול במצבים הגורמים לתחושת נימול

אבחון של הגורם לתחושת הנימול, כמו גם הטיפול במצב הגורם לה, הם שונים מאוד ונבדלים מאוד זה מזה בהתאם לגורם עצמו. מהסיבה הזו בדיוק, כדאי תמיד לבצע את הבירור והאבחון של תחושת הנימול במסגרת מרכז רפואי המעניק מעטפת טיפולית מלאה ויודע לספק מגוון רחב של בדיקות עד מציאת הגורם הנכון. בין הבדיקות האלה ניתן לציין:

• בדיקת EMG – בדיקת הולכה עצבית המתבצעת על ידי נוירולוג, בדרך כלל עם התמחות בנוירופיזיולוגיה (מומחה מחלות עצב שריר).
• בדיקת דופלר – בדיקת אולטרסאונד הבודקת את זרימת הדם בעורקים ובוורידים ברגליים, בידיים, באגן, בצוואר או בכל אזור נחוץ אחר בהתאם למיקום הנימול.
• בדיקה אורתופדית – לזיהוי שברים או מלפורמציות מבניות שיכולות להוביל לתחושת הנימול.
• בדיקת סוכר ואנדוקרינולוג – כחלק מבירור הנימול כתוצר אפשרי של מחלת הסוכרת.

לאחר ביצוע האבחנה, מותאם הטיפול בהתאם לגורם לתחושת הנימול. במידה והגורם הוא מחלה אנדוקרינית כמו סכרת, יותחל טיפול באיזון הסוכר ותסמיני המחלה עד לאיזון הנוירופתיה. במצב של פגיעה נוירולוגית ראשונית, ניתן להתחיל טיפול בתרופות המדכאות את התגובה החיסונית הפוגעת בתאי העצב, או תיקון נוירוכירורגי של הגורם לתחושת הנימול. במצב של כלי דם חסום או פגוע, יופנה המטופל לכירורג כלי דם להתאמת טיפול מתאים וקביעת ניתוח בעת הצורך.