הכליות הן מערכת פיזיולוגית חשובה ועדינה
הכליות הן איברים הממוקמים בשני צדי הבטן שלנו. תפקידן הוא ביצוע סינון של רעלים וחומרים אחרים מתוך זרם הדם שלנו והפרשתם דרך מערכת השתן. הכליות הן בעלות תפקיד חשוב מאין כמותו בשמירה על בריאותנו, החל בסינון רעלים, דרך מאזן המינרלים והאלקטרוליטים בדם ומאזן חומצה-בסיס, וכלה בשמירה על לחץ הדם ובריאות הלב שלנו. כמעט ואין מערכת בגוף שלא משפיעה על או מושפעת מהמערכת הרנלית (כלייתית). על כן חשוב מאוד להכיר מחלות כליה שונות, להכיר בהקשר של מחלות כליות תסמינים נפוצים, ובמידת הצורך לדעת גם לפנות לטיפול ואבחנה של נפרולוג מומחה.
אבחנה של מחלות כליות מתבצעת במקרים רבים באמצעות בדיקות דם, בהן מבקשים בדיקת תפקודי כליות. בדיקה זו כוללת בדיקות כמו בדיקת קראטינין בדם (Creatinine Blood Test), בדיקת דם Urea (אוריאה), בדיקת דם Sodium (סודיום, נתרן) וכן בדיקת דם Potassium (אשלגן) – כולם חומרים שריכוזם בדם מושפע מאוד מיכולת הסינון והתפקוד הבריא של הכליות, ולכן הם מהווים אינדיקטורים טובים לפעילות הכליות.
כעת, נסקור בהרחבה מחלות כליות שונות, ונכיר עבור אותן מחלות כליות תסמינים נפוצים.
אי-ספיקת כליות
אי ספיקת כליות היא מחלת הכליות השכיחה ביותר, ולמעשה מדובר בתופעה שיכולה להיגרם כתוצאה ממחלות כליות רבות אחרות. במחלה זו תפקוד הכליה הכללי מתדרדר, לעתים באופן מהיר, עד שלעתים יש צורך בדיאליזה או בהשתלת כליה.
ניתן לחלק את אי-ספיקת הכליות לשני סוגים עיקריים:
- אי-ספיקת כליות חריפה (AKI): מחלה חריפה (מהירה ואגרסיבית) בה תפקוד הכליה מתדרדר באופן מהיר. האינדיקטור המשמעותי ביותר למחלה הוא קריאטינין – עליית ריכוז הקריאטינין בדם מרמזת על אי ספיקת כליות שמתפתחת במהירות. גם כאן יש תתי סוגים רבים, כאשר אי-ספיקת הכליות החריפה יכול להיות מגורם פנים-כלייתי (פגיעה ברקמת הכליה עצמה), טרום-כלייתי (פגיעה באספקת הדם לכליה, למשל) או פוסט-כלייתי (חסימה של צינורית השתן, למשל).
- אי-ספיקת כליות כרונית: אי-ספיקת כליות כרונית שכיחה עוד יותר. מדובר במצב שנגרם כתוצאה מפגיעה של מחלה אחרת. הדוגמה השכיחה ביותר לכך בעולם המערבי היא מחלת הסוכרת – מחלה שגורמת לתסמונת נפרוטית (עוד על כך בהמשך), שהפגיעה ההדרגתית שנגרמת כתוצאה ממנה גורמת לאי-ספיקת כליות כרונית והדרגתית. גם מחלות אחרות, כמו יתר לחץ דם, יכולות לגרום באופן הדרגתי להתפתחות אי-ספיקת כליות, וחשוב מאוד לכלול בדיקות של הכליות כחלק מבירור של כל מחלה סיסטמית.
אבנים בכליה
אבנים בכליה (בלועזית: נפרוליתיאזיס, Nephrolithiasis) היא מחלה שבה ישנה חסימה של הכליה על ידי אבן. ישנם מספר סוגים של אבני כליה, כאשר הסוג הנפוץ ביותר הוא אבנים שעשויות בעיקר מסידן והן נפוצות יותר בקרב גברים (אבנים בכליות, ככלל, נפוצות יותר אצל גברים). הסימפטום העיקרי של אבנים בכליות הוא כאב משמעותי בבטן שמתפשט גם לגב התחתון ולעתים יכול להגיע לרמות כאב גבוהות במיוחד. בשלב מתקדם יותר של המחלה יכולות להתפתח גם הקאות, שתן דמי, צמרמורות ואפילו חום. האבחון מתבצע על פי רוב באמצעות בדיקת אולטרסאונד. הטיפול באבנים תלוי בגודל האבן ובמצב החסימה, כאשר במידה ומדובר באבן שבה צריך לטפל (גדולה מ-5 מ”מ) טיפול הבחירה הוא ריסוק ופירור של האבנים, שיכול להתבצע באמצעות גלי קול (באבנים קטנות יחסית) או בניתוח של ממש (באבן גדולה וחוסמת).
תסמונת נפריטית
תסמונת נפריטית היא מחלת כליות קשה, שהקריטריונים הבסיסיים לאבחנתה הם נוכחות של חלבון בשתן (פרוטאינוריה) בשילוב דם בשתן (המטוריה). נוכחות הדם בשתן (שתהיה לרוב מיקרוסקופית, כלומר לא נראית בעין בלתי מזוינת) היא הקריטריון החשוב יותר והמשמעותי יותר שמבחין בין אבחנה זו לבין תסמונת נפרוטית. מלבד זאת, נראה גם ירידה משמעותית בתפקודי הכליה (עלייה משמעותית של הקריאטינין), בצקות ברגליים, בידיים ובפנים, עלייה של לחץ הדם וירידה במתן שתן.
ישנן מחלות שונות שגורמות לתסמונת נפריטית, ונפרט על כמה מהן:
- Rapidly Progressing Glumerolonephritis (RPGN): מחלת ילדים, שנגרמת כתוצאה מהדבקה זיהומית. זוהי מחלה מאוחרת, שמתפתחת בדרך כלל בטווח של שבוע-שבועיים לאחר הדבקה של הילד בסטרפטוקוק (דלקת גרון שטופלה באנטיביוטיקה). התפתחות המחלה, כפי שניתן להבין משמה, היא מהירה מאוד, כשהמצב יכול להחמיר באופן משמעותי תוך ימים ספורים ללא טיפול אנטיביוטי מתאים. המחלה עצמה נגרמת בשל שקיעה של נוגדנים שנוצרו נגד החיידק בכליה.
- Anti-GMB GN: מחלה דומה ל-RPGN, אך מאפיינת מבוגרים ולא ילדים. גם כאן ישנה שקיעה של נוגדנים בכליה, מה שגורם לפגיעה ברקמת הכליה, ולתסמינים של דלקת חריפה בכליה.
- IgA nephropathy: המחלה השכיחה ביותר שגורמת לתסמונת נפריטית, שבה חלבונים של מערכת החיסון שוקעים בכליה וגורמים בדרך כלל לשתן דמי בלבד, בעיקר בצמוד לפעילות גופנית או למחלות ויראליות קלות. מחלה זו יכולה להיות משנית למחלת כבד כרונית, שכן הקומפלקסים החיסוניים IgA (שגורמים למחלה) אמורים להיות מפורקים בכבד.
תסמונת נפרוטית
תסמונת נפרוטית היא מצב שמתאפיין בנוכחות גבוהה של חלבון בשתן, כאשר בהגדרה תסמונת נפרוטית היא ללא דם בשתן (וזה מה שמבחין בינה לבין תסמונת נפריטית). ישנן מחלות רבות מאוד שמובילות לתסמונת נפרוטית, כאשר לכל אחת מהן יכולים להיות סימפטומים שונים מעט, אך אצל כולם ישנה הפרשה של מעל ל-3.5 גרם חלבון בשתן ביום. מלבד זאת, נראה אצל המטופלים הללו בדרך כלל גם ירידה באלבומין בדם, עלייה בריכוז השומנים בדם (היפרליפידמיה) עם כל הנזקים שלה, וכן בצקות בידיים וברגליים ומיימת בטנית. נפרט מעט על חלק מהמחלות הללו:
- Focal Segmental Glumerulosclerosis (FSGN): מחלה של הגלומרולוס – תאי הכליה שאחראיים על ביצוע סינון הדם לשתן. המחלה היא מחלה מקומית (פוקאלית) ומקטעית (סגמנטלית), שבדרך כלל לא פוגעת בכל הגלומרולוס בכליה אך יכולה להתפתח ולהתקדם לפגיעה כללית ולתסמונת נפריטית. המחלה יכולה להיגרם באופן ראשוני ללא גורם משני (יש השפעה לגנטיקה), והיא יכולה להיות גם משנית למחלות כמו איידס או הרעלת תרופות.
- Lupus Nephropathy: תסמונת נפרוטית שנגרמת כתוצאה ממחלת הזאבת (לופוס) – מחלה אוטואימונית שמשפיעה על הגוף כולו, ונגרמת מנוגדנים של מערכת החיסון שתוקפים מערכות שונות בגוף. הפגיעה הכלייתית בלופוס היא אחת השכיחות והקשות ביותר, וחשוב מאוד לטפל בלופוס בצורה מיטבית בכדי למנוע את הפגיעה הכלייתית. הפגיעה תהיה בדרך כלל איטית והדרגתית.
- Minimal Change Disease: מחלת ילדים שמהווה את הרוב הגדול של מחלות הכליה בילדים. בניגוד למחלות אחרות הגורמות לתסמונת נפרוטית, בדרך כלל יהיה בה סימפטום יחיד של נוכחות חלבון בשתן, ללא עליית לחץ דם תקין או סימפטומים נוספים. במבט מיקרוסקופי, הכליה תהיה תקינה לחלוטין, אך בכל זאת רואים את נוכחות החלבון בשתן – וכך מאבחנים את המחלה למעשה. טיפול בסטרואידים נחשב טיפול יעיל מאוד במחלה זו.
מחלות טובולו-אינטרסטיציאליות
מחלות טובולו-אינטרסטיציאליות הן מחלות של תאי הטובולי – הצינורות המובילים את הדם דרך מערכות הסינון השונות בכליה ועד לצינורית השתן. חלקם הפנימי של תאי הטובולי קרוי אינטרסטיציום, ומכאן גם מגיע שם המחלות הללו. מחלות טובולו-אינטרסטיציאליות הן מחלות כליות חריפות ברובן, שמתפתחות במהירות והטיפול בהן צריך להיות אגרסיבי יחסית בהתאם.
נציין כמה מחלות ממשפחה זו:
- מחלות ויראליות: הידבקות במחלה ויראלית יכולה להשפיע בסופו של דבר גם על תאי הטובולי, ולגרום להיווצרות של תאי מערכת חיסון גדולים שפוגעים בפעילות הצינורות שבכליה. זהו לא מצב שכיח, והוא בדרך כלל מסוכן יותר למטופלים עם מערכת חיסונית מוחלשת בשל מחלה כרונית של מערכת החיסון, איבר מושתל או טיפול מדכא חיסון. בכל מטופל כזה, יש לשים לב לסימפטומים כלייתיים באופן מידי בשל החשש מפגיעה בכליות.
- מחלות אינטרסטיציאליות: מחלות אינטרסטיציאליות הן מחלות בהן תאי הטובולי עצמם בדרך כלל לא ניזוקים, אך המרחק בין תא לתא הולך וגדל והדבר פוגע בפעילות הכליה ובסינון שמתבצע דרך תאי הטובולי. בדרך כלל, מחלות אינטרסטיציאליות יהיו משניות למחלות אחרות – מחלות סרטניות, דלקתיות, הרעלות, כולם יכולים לגרום למחלה אינטרסטיציאלית בכליה. המחלות יכולות לגרום לחסימה חריפה של הכליה, מה שמוביל בתורו לאי-ספיקת כליות חריפה.
- Acute Tubular Necrosis (ATN): מצב זה הוא נמק חריף של תאי הטובולי, שגורם להרס תאי רחב. ATN יכול להיות כתוצאה מהרעלה, כאשר אנחנו מקבלים תרופות נפרוטוקסיות (רעילות לכליה) או צורכים סמים שונים שיכולים להיות בעלי נזק כלייתי. עוד גורם אפשרי (ושכיח יותר בישראל) ל-ATN הוא חוסר בחמצן – בדרך כלל חוסר חמצן בתאי הטובולי בכליה נגרם כתוצאה מאי-ספיקת לב או מפציעה קשה ודימום בכליה. אם מצליחים לתקן את הגורם לנמק – מפסיקים את החשיפה להרעלה, מתקנים את אי-ספיקת הלב תרופתית או מפסיקים את הדימום – בדרך כלל מדובר גם במצב הפיך ובר-ריפוי.
מחלות גידוליות
הסוג האחרון של מחלות כליה שבו ניגע הוא מחלות גידוליות. גידולי כליה לא נחשבים לגידולים שכיחים ביחס לשאר גידולי הבטן, והרוב הגדול של גידולי הכליה הם גם שפירים ולא ממאירים באופיים.
ניתן לציין גידולים שפירים כמו אדנומה כלייתית (שיכולה להיווצר בחלקים שונים של הכליה), אונקוציטומה ואנגיומיוליפומה. גידולים אלה בדרך כלל לא גורמים לכל נזק, ולכן גם במקרים רבים יבחרו שלא לנתח ולהוציא אותם – יש לעשות זאת רק כאשר הם מובילים לחסימה או לפגיעה בתפקוד הכליה.
גידולי כליה ממאירים כוללים גידולים כמו wilms’ tumor – גידול שכיח בילדים שיהיה בדרך כלל חלק מסינדרום גידולי גנטי. בגידול זה, גיל האבחנה הוא חשוב מאוד – בילדים שמאובחנים לפני גיל שנתיים סיכויי ההחלמה הם גבוהים בהרבה. הגידול הממאיר העיקרי בכליה בקרב מבוגרים הוא קרצינומה כלייתית (Renal Cell Carcinoma – RCC). גידולים אלה הם גידולים סרטניים של תאי הטובולי, שמתרבים ללא בקרה וגורמים לנזקים שונים באופן איטי – כך שהגילוי גם יכול להיות מאוחר יחסית. המחלה נפוצה יותר אצל גברים בגילאי 50-70. הסימפטומים הבולטים שלה הם דם בשתן וכאבים באגן, ובשלבים מאוחרים יותר יכולים להתפתח גם עליית לחץ דם משמעותית, חום, ירידה במשקל ותחושת חולי כללית. גורמי הסיכון להיווצרות גידולים אלה הם יתר לחץ דם, השמנה, עישון, חשיפה לאסבסט או לעופרת, ובקרב נשים – נשים לאחר ניתוח כריתת רחם.
עכשיו אתם מכירים טוב יותר את מחלות הכליה – וחשוב לדעת למי לפנות
מחלות כליות הן לא דבר שאפשר להקל בו ראש. עכשיו, כשאתם מכירים בהקשר של מחלות כליות תסמינים שכיחים, ומכירים קצת יותר טוב את התחום הזה, אתם בוודאי מבינים עד כמה חשובים האבחנה המדויקת והטיפול המיטבי בכל מחלה של המערכת החשובה והעדינה הזאת. אם אתם או מישהו בסביבתכם סובלים מכאבים באזור הבטן והאגן, תסמינים הקשורים לריבוי שתן או לדם בשתן, יתר לחץ דם או כל דבר אחר שמעלה לכם חשד למחלת כליה – אל תתמהמהו ופנו לטיפול ואבחנה של נפרולוג מומחה.
