בריחת שתן היא בעיה רפואית שכיחה ומטרידה
בריחת שתן היא בעיה רפואית נפוצה מאוד, והיא התלונה השכיחה ביותר איתה מגיעים מטופלים למחלקת אורולוגיה. סובלים ממנה מטופלים רבים ברחבי העולם: שליש מהנשים מעל גיל 40 (ומספר גבוה יותר של בריחת שתן אחרי לידה), בין 10% ל-20% מהגברים מעל לגיל 65, וכ-5-10% מכלל הילדים (בני שני המינים).
כפי שניתן להבין, מדובר במתן שתן בלתי רצוני, כאשר מכירים את הבעיה גם בתור דליפת שתן. זוהי בעיה רפואית שפוגעת באופן משמעותי באיכות החיים של המטופלים, והינה בעלת השלכות חברתיות ונפשיות קשות. אחת הבעיות הקשות הקשורות לבריחת שתן היא סטיגמה – בקרב מטופלים הסובלים ממצב של בריחת שתן גברים רבים מתביישים ולא מתלוננים על המצב כלל וכך גם מחמירים אותו. גם בקרב נשים התופעה קיימת, אם כי בשכיחות נמוכה יותר. למרבה המזל – יש בבריחת שתן טיפולים יעילים ביותר. הבעיה מטופלת על ידי אורולוג – רופא המתמחה ברפואת מערכת השתן.
סיבות שונות שיכולות להוביל לבריחת שתן
מערכת השתן שלנו בנויה משלפוחית השתן – כיס שרירי שתפקידו לאחסן את השתן ומשם להוציא אותו דרך פתח יציאת השתן באמצעות הרפיה של שרירים שנקראים שרירי הסוגר. אין בעיה אחת שגורמת לבריחת שתן, והגורמים המובילים לה יכולים להיות בכל שלב במערכת השתן, וגם מגורמים חיצוניים לה.
סיבה אחת המובילה לבריחת שתן היא בעיה שרירית, שיכולה להופיע הן בשרירי שלפוחית השתן והן בשרירי הסוגר. היחלשות של שרירים אלה, מכל סיבה, תוביל למצב של דליפת שתן. היחלשות של שרירי השלפוחית תוביל לחוסר יכולת לאחסן את השתן לאורך זמן ולעליית הלחץ על הסוגר. היחלשות של שרירי הסוגר תוביל לבריחת שתן גם בלחץ נמוך יחסית באדם בריא.
עוד סיבה היא עליית הלחץ המופעל על מערכת השתן. הדבר יכול להיגרם כתוצאה מצניחה של איברי האגן, היחלשות של שרירי רצפת האגן, הגדלה של בלוטת הערמונית (בגברים), לידה וגינלית וגיל מבוגר (בנשים) וגורמים אחרים רבים.
קיימות עוד סיבות, שכיחות פחות אך חשובות באותה המידה, למצב של בריחת שתן. בריחת שתן פונקציונאלית היא מצב בו מערכת השתן תקינה, אך בעיה אחרת מונעת הגעה של המטופל לשירותים לפני שיספיק להתרוקן. מצב זה קיים במחלות שונות של השריר, נכויות פיזיות ומחלות הפוגעות בכליה כמו סוכרת. במצבים אלה, לעתים תהיה דליפת שתן ללא תחושה. גם מצבים נפשיים שונים, מהפרעות נפשיות ועד מצבים של פיגור, יכולים להוביל לבריחת שתן מסיבה התנהגותית. גם כאן, יכולה להיות דליפת שתן ללא תחושה, ובמקרים נדירים בריחת שתן מכוונת.
בריחת שתן בסוגי מטופלים שונים יכול להיגרם מסיבות שונות
כשמסתכלים על הגורמים למצב של דליפת שתן, חייבים להסתכל על אוכלוסיות מטופלים שונות, שכן לכל אחת מהן גורמים שונים באופן משמעותי לבריחת שתן:
- בריחת שתן אצל נשים: כפי שהסברנו, בריחת שתן אצל נשים היא שכיחה מאוד (כשליש מהנשים הבוגרות), ומצבים של בריחת שתן בהריון או בריחת שתן אחרי לידה הם השכיחים ביותר. הגורם השכיח ביותר בקרב נשים הוא פגיעה ברצפת האגן וצניחה של איברי האגן, שמפעילים לחץ גבוה יותר על מערכת השתן. גם דלקת בדרכי השתן יכולה להוביל במצבים מסוימים לדליפת שתן. בריחת שתן בהריון נגרמת גם היא כתוצאה מאיברי האגן, שגדלים ומפעילים לחץ רב יותר על שלפוחית השתן – אך זהו מצב שבמרבית המקרים הינו חולף. בריחות השתן בקרב נשים מקוטלגות לפי הגורם לבריחה – האם מדובר בבריחת שתן כתוצאה מדחף בלתי נשלט, או בדליפת שתן פתאומית במאמץ (כולל שיעול, צחוק ומצבים אחרים). הדבר מאפשר להבחין בצורה מדויקת יותר בין בעיה ראשונית של מערכת השתן שתגרום לדחף בלתי נשלט, לבין בעיות הקשורות ללחץ אגני שייגרמו יותר במאמץ.
- בריחת שתן אצל גברים: כפי שהסברנו, למרות שהבעיה שכיחה יותר בקרב נשים, סובלים ממצב של בריחת שתן גברים רבים. הבעיה נהיית שכיחה יותר בגיל מבוגר יותר (65 ומעלה), והגורם השכיח ביותר לה הוא בעיות של בלוטת הערמונית. בלוטה זו, שמחלות גידוליות שפירות או ממאירות שכיחות בה מאוד, מפעילה לחץ על שלפוחית השתן ושרירי הסוגר כשהיא גדלה בשל מחלות אלה. גם טיפול לתיקון או הסרה של בלוטת הערמונית יכול להוביל למצב של בריחת שתן אצל גברים, בשל פגיעה משנית של הטיפול בשרירי הסוגר הסמוכים לערמונית.
- בריחת שתן בגיל צעיר: בקרב ילדים, בריחת שתן היא בעיה ממנה סובלים כ-5% מהילדים אחרי גיל גמילה מחיתולים, והגורמים לה הם מגוונים יותר ושכיחים פחות. אחת הסיבות הבולטות למצב זה היא התנהגותית, כאשר ילדים לא מעוניינים או מסוגלים ליצור עצמאות בביצוע התרוקנות עצמאית ומתוכננת. עוד סיבות כוללות מחלות נוירולוגיות, בעיות אנטומיות במבנה מערכת השתן, ודלקות בדרכי השתן ששכיחות יותר בקרב ילדות. בריחת שתן בגיל צעיר יכולה גם להיגרם כתוצאה ממחלות סיסטמיות אחרות, ובמידה והיא מופיעה יחד עם סימפטומים נוספים כמו עייפות או שינוי בהרגלי האכילה ושתייה מרובה, יש לחשוב על מחלות כמו סוכרת.
אמצעי אבחנה רלוונטיים לאבחון הגורם לבריחת שתן
דליפת שתן מאובחנת בראש ובראשונה על ידי אנמנזה – שיחה עם המטופל ודיווח שלו או של משפחתו על מצב זה. בשלב האבחנה הבא מנסים לברר מהו הגורם לדליפת השתן, בכדי להתאים את הטיפול המיטבי למצב. בנשים, תתבצע בדיקה גינקולוגית מלאה כולל בדיקה וגינלית, לבדיקת המיקום והצניחה האפשרית של איברי האגן. במידת הצורך ישתמשו גם באמצעים כמו אולטרסאונד להדמיית אזור האגן. בקרב כל המטופלים יכול להיות שימוש גם בבדיקות אורולוגיות נוספות כמו אורודינמיקה או אורופלומטריה – להערכת תפקוד מערכת השתן במצב רגיל ללא בריחה ולאבחנה של היחלשות שרירי הסוגל או השלפוחית. בדיקות מעבדה תילקחנה גם כן אצל כל המטופלים לאבחון של מחלה סיסטמית אחרת שיכולה להוביל לבריחת שתן כתוצאה משנית.
שיטות טיפול בבריחת שתן
ישנן כמה וכמה שיטות טיפול בבריחת שתן ראשונית, והטיפול המתאים ביותר ייבחר בהתאם לגורם המוביל לבריחה זו. שיטת הטיפול הראשונה והמקובלת ביותר היא שמרנית, והיא כוללת חיזוק של שרירי האגן באמצעות פיזיותרפיה. בנוסף, יומלץ בדרך כלל על שינוי בהרגלי החיים למטופלים הזקוקים לכך. רבים מהמטופלים הסובלים מבריחת שתן סובלים מעודף משקל, מעשנים או שצורכים כמות גדולה של קפאין (המוביל לייצור מוגבר של שתן ולהגדלת דחף ההתרוקנות). שינוי ההרגלים האלה – הורדה במשקל, הפסקת עישון והגבלת קפאין – הוכח כיעיל במניעה ארוכת טווח של בריחת שתן.
שלב הטיפול הבא הוא טיפול תרופתי, כשתרופות הבחירה תהיינה תרופות שמחלישות את הטונוס (לחץ) השרירי של שלפוחית השתן, במטרה להקל על דחף השתן שנוצר כתוצאה משרירים אלה.
לבסוף, ישנם גם טיפולים כירורגיים, שיעילים בעיקר בקרב נשים. אחד הניתוחים היעילים והשכיחים הוא ניתוח שמחזק את סוגר השתן על ידי השתלה של סרט כירורגי מיוחד מתחת לצינור השופכה, כך שהלחץ המופעל על הסוגר נמוך יותר.
אסור לשכוח שבמצבים רבים, הגורם לבריחת שתן יהיה גורם חיצוני למערכת השתן עצמה, ולכן טיפול בבריחת שתן במצבים אלה יהיה טיפול בבעיה הבסיסית. הדבר נכון הן בהפרעות פונקציונאליות, הן בהפרעות נפשיות או התנהגותיות, והן במחלות סיסטמיות כמו סוכרת או מחלות כליה.
הצלחת הטיפול בבריחת שתן מוערכת ב-80-90 אחוזי הצלחה בכל שיטות הטיפול.
