אבנים בכליות ובדרכי השתן – תופעה שכיחה
אבנים בכליות ובדרכי השתן הן בעיה רפואית נפוצה בעולם המערבי. אנשים רבים סובלים
ממנה כאשר מלחים שמופרשים בשתן מתגבשים בכליות וכתוצאה מכך נוצרות אבנים. בקרב תושבי המזרח התיכון, שיעור הסובלים מבעיית אבנים בכליות או אבנים בדרכי השתן גבוה יחסית. הסיבה לכך נעוצה בצריכת מים לא מספקת באקלים החם ובצריכה מרובה של ירקות עשירים במלחים אורגניים. במקרים רבים, אבנים בדרכי השתן ובכליות הן בעיה כרונית, שכן האבנים נוטות להיווצר מחדש כעבור זמן מה.
הגורמים להיווצרות אבנים בכליות ובדרכי השתן
ישנם גורמים שונים להיווצרות אבנים בדרכי השתן ובכליות:
- אבני סידן שנוצרות כתוצאה מהפרשה מוגברת של סידן, חומצה אורית או מלחים אורגניים (מלחי אוקסלט).
- אבני סטרוביט הנוצרות בדרך כלל כתוצאה מזיהום חיידקי כרוני.
- תסמונות מולדות כדוגמת מחלת הציסטונוריה הגורמת להיווצרות אבני ציסטין.
- מצבים רפואיים המעודדים יצירת אבנים בדרכי השתן, כגון: מחלת הסרקואידוזיס המחוללת דלקות במערכות גוף שונות, מחלות המעי הדק, מחלות ממאירות, מחלת גאוט, פעילות יתר של בלוטת יותרת התריס ועוד.
- שימוש בתרופות בעלות השפעה על הרכב השתן ועל חומציותו.
תסמינים לקיום אבנים בכליות או בדרכי השתן
ישנם מצבים בהם קיימות אבנים בכליות או אבנים בדרכי השתן ללא כל תסמינים. מאידך, במרבית המקרים החולים חווים אחד או יותר מהתסמינים הבאים:
- כאבים /עווית כלייתית – התסמין השכיח ביותר של אבנים בכליות הינו הופעת כאב חריף ודוקר באזור המותן שמתחיל לרוב באופן פתאומי. הכאב מתרחש כתוצאה מכך שהאבן חוסמת מעבר של השתן מהכליה. הכאבים חזקים יחסית כשהאבן נמצאת בשופכן שמעביר את השתן מהכליות לשלפוחית השתן. כאשר היא מתקדמת לעבר השלפוחית, הכאב בדרך כלל עובר לאזור המפשעה והבטן התחתונה. לרוב, אבנים הממוקמות בכליה אינן גורמות לכאבים.
- בחילה/הקאה
- תכיפות במתן שתן
- זיהום בדרכי השתן – מלווה לרוב בחום ובצמרמורות.
- דימום בשתן – לעיתים ניתן לראותו בזמן מתן השתן ולעיתים זהו דימום מיקרוסקופי שיופיע כממצא של כמות כדוריות דם אדומות גבוהה בשתן.
- אי ספיקת כליות.
במקרים בהם מופיעים כאבים בלתי נשלטים, הקאות בלתי פוסקות שעלולות לגרום להתייבשות, עווית כלייתית שאינה חולפת לאחר 4-3 ימים או כזו המלווה בחום וצמרמורת – יש לגשת ללא דיחוי לבדיקת רופא.
דרכי אבחון לאבנים בכליות ובדרכי השתן
האבחון מתבצע בהתאם לסיפור הקליני המורכב מתלונות הנבדק, ובאמצעות בדיקות הדמיה, בדיקת דם ובדיקות שתן. בדיקות ההדמיה שנועדו לאתר את האבנים כוללות: בדיקת בטן על ידי צילום רנטגן רגיל ללא חומר ניגוד, בדיקת אולטרסאונד בטן המאפשרת להתרשם ממבנה דרכי השתן ולאתר חסימות, וכן בדיקת סיטי בטן מיוחדת ללא חומר ניגוד, המספקת תמונה טובה של האבנים ושל דרכי השתן.
דרכי הטיפול
כאשר מדובר באבנים קטנות שגודלן אינו עולה על 5 מ”מ, הן תיפלטנה בשתן ללא טיפול מיוחד, אלא רק בעידוד שתייה מרובה. במקרים בהם האבנים אינן יוצאות מעצמן, ניתן לטפל בכמה דרכים:
ריסוק האבנים בעזרת גלי הדף – שיטה יעילה ביותר לאבנים קטנות יחסית. הפעולה אינה פולשנית, והיא מתבצעת תחת טשטוש או הרדמה כללית.
טיפול פולשני כדוגמת אורטרוסקופיה או ריסוק מלעורי – בשתי השיטות ריסוק האבנים מתבצע בהרדמה מלאה באמצעות קרן לייזר (בריסוק מלעורי משתמשים גם בגלי אולטרסאונד או מכות מכניות). ההבדל הוא שבאורטרוסקופיה מחדירים דרך השופכה צינורית המחוברת למכשיר לייזר ומצלמה, ואילו בריסוק מלעורי המכשור מוחדר דרך חתך באזור המותן, דרכו מחדירים אל הכליה מצלמה ומכשור לריסוק האבנים.
ניתוח פתוח – כיום הצורך בשיטה זו הולך ופוחת לנוכח התקדמותם של הטיפולים הזעיר-פולשניים.