קנדידה – מדריך מחלה מלא

מהי קנדידה? איזה רופאים מאבחנים קנדידה במעיים, בלשון או בנרתיק? מה הטיפול התרופתי ומתי הוא ניתן? ריכזנו עבורכם את כל המידע

זימון תור אונליין

קנדידה – שכיחות ואפידמיולוגיה

המחלה שמוכרת בתור קנדידה (Candidiasis) – או בשמה המלא קנדידיאאזיס – היא למעשה זיהום פטרייתי המהווה את אחד הזיהומים הפטרייתיים הנפוצים בעולם. ישנם קרוב ל-150 זנים של קנדידה, אך הזן השכיח ביותר שמוביל למחלה בשכיחות הגבוהה ביותר בקרב בני אדם הוא קנדידה אלביקנס (Candida Albicans).

במרבית המקרים, קנדידיאזיס כתוצאה מהדבקה בפטריית קנדידה תתפרץ בלשון או בנרתיק, אך ישנם גם אתרים נוספים בהם היא יכולה להתפרץ – על גבי העור, על הפין, במעיים ועוד. 

זיהום פה בקנדידה הוא זיהום הפה האופורטוניסטי השכיח ביותר בקרב בני אדם, והוא שכיח במיוחד בקרב תינוקות, וקיים אצל 6% מכלל התינוקות מתחת לגיל חודש. בנוסף, קנדידה שכיחה מאוד כזיהום אצל מוחלשי חיסון, והיא מתפרצת אצל כ-20% מהמטופלים שמקבלים טיפולים כימותרפיים מחלישי חיסון, ו-20% מהחולים במחלות חסר חיסוני כמו איידס. גם חולי סוכרת קשה ובלתי מאוזנת עשויים לסבול ממצבי קנדידה בשכיחות גבוהה יותר.

מה זה קנדידה?

קנדידה כפי שהסברנו היא פטריה, במקרה זה מסוג פטריית שמר. הזן השכיח ביותר שלה, קנדידה אלביקנס, הוא יצור חד תאי זעיר (בגודל 6 מיקרון) שמתרבה ומתיישב באופן טבעי ברחבי הגוף שלנו – וברוב המוחלט של המקרים אין בכך כל בעיה. הקנדידה קיימת בעיקר במעיים ובמערכת העיכול כולה, אך גם על גבי העור ובקרב נשים גם בנרתיק. 

ברוב המוחלט של המקרים, קנדידה היא לא רק בלתי מסוכנת, אלא גם משחקת תפקיד בעל משמעות בשמירה על הבריאות שלנו, כשהיא מהווה חלק ממארג החיים הטבעי של הגוף ומערכת החיסון, שמחזק את מערכת החיסון שלנו ומאפשר לנו לחיות חיים בריאים ממזהמים אופורטוניסטיים (מזדמנים) אחרים. 

מרבית בני האדם יחוו אירוע כלשהו של קנדידיאזיס במהלך חייהם – אך מדובר באירוע קל מאוד שלרוב אפילו אין צורך לטפל בו באופן משמעותי. היוצא מן הכלל בהקשר זה הוא זיהום פטרייתי בנרתיק – לכך נגיע בהמשך. עוד יוצא מן הכלל חשוב הוא מוחלשי חיסון, בהם פטריית קנדידה יכולה להיות מסכנת חיים.

מה גורם לקנדידה?

כאמור, המחלה שמוכרת בתור קנדידיאזיס נגרמת כתוצאה מפטריית הקנדידה שקיימת בגופנו באופן טבעי. מה שגורם למחלה משמעותית יותר שנגרמת כתוצאה מקנדידה הוא לרוב לא הפטרייה עצמה, אלא תגובת הגוף שלנו אליה ויכולת ההגנה הטבעית של הגוף. 

בגוף שלנו קיימים לא מעט אורגניזמים שונים בעלי פוטנציאל זיהומי – חיידקים, פטריות ושמרים – בעיקר במערכת העיכול ועל גבי העור. המארג הטבעי הזה הוא בעל חשיבות גבוהה ביצירת חיסוניות טובה ומאוזנת בקרב בני אדם, והוא מסייע לנו להתמודד עם מזהמים משמעותיים יותר והופך את מערכת החיסון שלנו לחזקה ויעילה יותר. 

הבעיה מתחילה כאשר ישנה פגיעה במערכת החיסון. דוגמה קלאסית היא חולים במחלת האיידס, כתוצאה מהדבקה בנגיף ה-HIV. למרות שהטיפול במחלה זו טוב בהרבה משהיה בעבר עדיין אין לה תרופה וככל שהשנים עוברות מערכת החיסון תיחלש ותהיה פגיעה יותר למזהמים קלים כמו קנדידה. כך, יכולה להתפתח מחלת קנדידה מפושטת, כולל פיזור בדם (קנדידמיה), בעיניים ובדרכי השתן. 

לא רק שזו מחלה שאופיינית מאוד למוחלשי חיסון, בקרב נשאי HIV זו נחשבת למחלה מגדירת איידס – כלומר, אדם שסובל ממנה ככל הנראה כבר בשלב המחלה הפעילה של האיידס ולא רק נשא HIV. מלבד זאת, גם מטופלים שמקבלים טיפולים מחלישי חיסון, כמו טיפולים כימותרפיים, פגיעים יותר להדבקה אופורטוניסטית בקנדידה.

תסמינים לקנדידה

קנדידה אלביקנס היא מזהם שיכול לפעול במערכות שונות באזורים שונים בגוף, ובהתאם לכך הסימפטומים שלו יכולים להיות שונים בתכלית בין מערכת למערכת. לכן, בהקשר של פטריה זו התסמינים צריכים להיבחן בהתאם למערכת שבה הם מתפתחים.

 

תסמינים לקנדידה בעור

התפרצות קנדידה בעור היא תצוגה יחסית נדירה של קנדידה, והיא אופיינית יותר בקרב מוחלשי חיסון מסיבות שונות כפי שהסברנו. התצוגה של קנדידה עורית תהיה לרוב בתצורה של פטרת מגרדת בעור, אדמומיות באזור ההדבקה, קילוף ובעיקר מראה אופייני של עור לבן ויבש. 

האתרים האופייניים להתפתחות של קנדידה בעור הם אזור הציפורניים ותת-העור שמתחת לציפורניים ואזורים דומים להן, אך במצב של מוחלשות חיסון מתקדמת ופגיעות גבוהה להתפרצות של קנדידאזיס תיתכן הדבקה גם באזורים אחרים.

תסמינים לקנדידה בלשון

קנדידה בלשון היא ייחודית משום שהיא אופיינית בעיקר לטווח גיל מסוים ופחות למצב חיסוני ספציפי. האוכלוסייה האופיינית להתפרצות קנדידה לשונית היא תינוקות, וליתר דיוק וולדים – כ-6% מכלל התינוקות יסבלו ממצב של קנדידה לשונית בחודש הראשון לחייהם. 

במצב זה יהיה ניתן לזהות על גבי הלשון נגעים לבנים אופייניים מאוד, שמקלים מאוד על אבחון קנדידה באוכלוסיה זו. 

אוכלוסיות מבוגרות יותר שיכולות לסבול מהתפרצות באזור הלשון הם מוחלשי חיסון ומעשנים כבדים. באוכלוסיות אלה מתוארים מלבד הנגעים הלבנים בלשון גם פצעים בזוויות הפה, אובדן חוש טעם ותחושה של מרקם צמרי בחלל הפה.

תסמינים לקנדידה בנרתיק

קנדידה בנרתיק היא עוד תצוגה ייחודית יחסית של קנדידה, למרות שמדובר בהתייצגות השכיחה ביותר של קנדידה בגוף. בניגוד למצבים אחרים, בהם תהיה אופיינית לתינוקות או לאוכלוסיה מוחלשת חיסון, קנדידה נרתיקית שכיחה מאוד בקרב נשים בריאות, והיא למעשה התצורה השכיחה ביותר של פטרייה בנרתיק – כשליש מכלל המקרים של פטרייה נרתיקית. רוב הנשים יסבלו לפחות פעם אחת בחייהן מפטריה בנרתיק – וכאמור במקרים רבים מאוד מדובר בקנדידה. 

הסימפטומים השכיחים במצב זה הם הפרשת יתר מהנרתיק, גרד, צריבה במתן שתן, אדמומיות באזור הנרתיק ולעתים גם כאבים או תחושת צריבה במהלך קיום יחסי מין. 

במצבים חמורים יותר של פטריה בנרתיק יתכנו גם סימפטומים כמו הופעה של דם בשתן ושינויים במחזור החודשי. אלו הם סימפטומים יחסית לא ספציפיים למצבים של זיהום פטרייתי בנרתיק – וכאמור רק בשליש מהמקרים יהיה מדובר באמת בקנדידה, אך הטיפול לא משתנה גם אם מדובר במזהמים פטרייתיים אחרים.

הדבקה בקנדידה באזור הנרתיק יכולה להיות גם הדבקה חוזרת: כ-10-20% מהסובלות מקנדידה באזור זה יסבלו מהדבקויות חוזרות, לעתים בסדר גודל של כ-3-4 פעמים בשנה. במצב זה יתכן גם שלא מדובר בזן הנפוץ של קנדידה אלביקנס, אלא בסוגים אחרים ונדירים יותר.

התסמינים לקנדידה במעיים

כאמור, קנדידה היא “מזהם” שקיים באופן טבעי במערכת העיכול שלנו בכמות לא קטנה, ולרוב הוא לא גורם למחלה. הדבקה ומחלה פעילה של קנדידה במעיים נגרמת, אם כן, בעיקר בקרב אנשים שסובלים ממצבי חסר חיסוני כלשהם – בין אם מדובר במחלות חסר חיסוני ובין אם בטיפולים כימותרפיים שמחלישים את מערכת החיסון. 

קנדידה שמשגשגת ומובילה למחלה פעילה במעיים תגרום לרוב לתסמינים הקשורים לפעילות יתר זיהומית במעיים – כאבי בטן, גזים, גיהוקים, שיהוקים והופעה של שלשול או של צואה ריריים. 

גם כאן, לא מדובר בתסמינים ספציפיים לקנדידה, והם יכולים להיגרם גם כתוצאה משגשוג של מזהמים אחרים – ולכן הבדיקה החיסונית והאבחון של חסר חיסוני הוא חשוב מאוד בכדי להבין האם מדובר בהדבקה של קנדידה במוחלש חיסון או במזהם אחר ושכיח.

 

איך מאבחנים קנדידה?

אבחון קנדידה הוא לא תמיד פשוט משום שמדובר במזהם שקיים בין כה בכמות גבוהה בגוף שלנו ולא תמיד יהיה ברור שהוא זה שגורם להדבקה – למעט במקרים בהם ישנו חשד ספציפי לכך. 

עם זאת במקרים בהם תהיה הדבקה בולטת בפטריה זו, עם תצוגה אופיינית של נגעים לבנים, האבחון גם יכול להיות פשוט וקל מאוד ואפילו לא לחייב בדיקות מעבדה מתקדמות יותר. 

בתינוקות עם נגעים לבנים בלשון, למשל, ניתן לאבחן רק על פי מראה הלשון קנדידה ולטפל בהתאם. 

גם בקרב נשים שסובלות מזיהומים פטרייתיים האבחון הראשוני יהיה די פשוט ויתבסס על בדיקה קלינית ותיאור ההדבקה על ידי המטופלת. רק במצבים של הדבקה חוזרת יתבצעו בדיקות מעבדה מתקדמות יותר על פי רוב. 

חשוב לציין שלמרות שרק בשליש ממקרי ההדבקה הפטרייתית בפות מדובר בקנדידה אלביקנס – הטיפול הוא טיפול אנטי-פטרייתי זהה בכל המקרים ולכן המזהם הספציפי פחות משנה.

איזה רופא מאבחן קנדידה אלביקנס או קנדידיאזיס?

הרופא המאבחן קנדידה על פי רוב יהיה רופא עור ומין, במיוחד במצבים שבהם הקנדידה היא לא באתר ספציפי ואופייני (נרתיק או לשון) אלא באזורים אחרים. 

כאשר מדובר בקנדידה לשונית אצל תינוקות, הרופא המאבחן יהיה לרוב רופא ילדים. 

מצבים שכיחים של קנדידה נרתיקית כמעט תמיד יאובחנו אצל רופא.ת נשים, משום שמדובר במצב שכיח מאוד שכמעט כל רופא או רופאת נשים רואים.

קנדידה בגברים

משום שמדובר במזהם שתוקף לא פעם את הנרתיק, קנדידה בגברים היא פחות שכיחה מקנדידה בנשים, אך בהחלט מדובר במחלה שיכולה להתפרץ גם בקרב גברים באזורים אחרים. הדוגמה המובהקת לכך היא קנדידה בפין, הידועה גם בשם בלניטיס. 

קנדידה כזו תהיה בעלת המראה האופייני של קנדידה עורית – נגעים לבנים ויבשים, גרד ובמקרים נדירים גם צריבה במתן שתן אצל הגבר. ההדבקה, במרבית המקרים, תהיה במהלך קיום יחסי מין – אך מדובר בהדבקה נדירה למדי וקנדידה אינה נחשבת מחלת מין בספרות הרפואית.

מלבד קנדידה בפין, התצוגות השכיחות זיהום פטרייתי זה בקרב מוחלשי חיסון מתקיימות אצל גברים ונשים בשכיחות זהה. אין הבדל בין גברים ונשים בכל מה שנוגע לפלורה הטבעית של הגוף (האורגניזמים שחיים במערכת העיכול ועל גבי העור שלנו באופן טבעי), ובהתאם לכך גם הזיהומים האופורטוניסטיים שמתפתחים אצל מוחלשי חיסון מתפתחים בשכיחות זהה בקרב נשים ובקרב גברים. מחלות חסר חיסוני או טיפולים כימותרפיים שמובילים לחסר חיסוני שכיחים גם הם באופן יחסית שווה בין גברים ונשים – וכך גם ההדבקה האופורטוניסטית שיכולה להתפתח לאחר מכן.

האם קנדידה היא מחלת מין?

התשובה לשאלה האם קנדידה מדבקת היא תשובה מעט מורכבת. כהנחת בסיס, התשובה לשאלה הזאת היא לא – קנדידה כמעט תמיד אינה עוברת מאדם לאדם ולכן לא נחשבת כמחלה מדבקת כלל. 

עם זאת, בהחלט ישנה ספרות רפואית שתומכת באפשרות של הדבקה בקנדידה במהלך קיום יחסי מין, במיוחד כשמדובר בקנדידה עורית או נרתיקית, מה שעלול להוביל להתפתחות של קנדידה בעור או בפין. מדובר במצב נדיר מאוד שלרוב אינו פשוט כמו שהוא נראה – אחד מהמודבקים לפחות יהיה לרוב בעל מחלת חסר חיסוני, ולא ברור מה רמת ההשפעה של הפעולה המדבקת עצמה על התפרצות המחלה בקרב הנדבק.

האם קנדידה מדבקת?

ברוב הגדול של המקרים קנדידה אינה מחלה מדבקת כלל. זו פטריה שקיימת באופן טבעי בגוף שלנו בכמות גדולה, במיוחד במערכת העיכול (מהלשון ועד לפי הטבעת) ועל גבי העור. 

הגורם המוביל להתפרצות של קנדידה הוא כאמור מערכת החיסון מוחלשת ולא המזהם עצמו, שקיים בגוף שלנו בין כה. 

אם באתם במגע עם אדם שלוקה בקנדידיאזיס פעילה ולאחר מכן פיתחתם מחלה פעילה בעצמכם – סביר מאוד שאתם סובלים ממצב של חסר חיסוני כלשהו, והמחלה הפעילה לא באמת קשורה להדבקה בפטרייה שהייתה קיימת בגוף שלכם גם לפני כן.

זה נכון גם לגבי מצבים שכיחים של זיהום פטרייתי שאינם קשורים לחסר חיסוני – בלשון בקרב תינוקות או בנרתיק בקרב נשים. גם במצבים אלה אין קשר בין קרבה או מגע עם אנשים או נשים עם נגע פעיל לבין הדבקה במחלה, ומדובר פשוט במצבים שכיחים שאחוז מסוים מהאוכלוסיה יילקה בהם, בלי קשר להדבקה מגורם חיצוני.

קנדידה – בדיקות מעבדה

במקרים בהם ישנו נגע עורי או סימפטומים הקשורים למערכת העיכול, האבחנה תתבסס על לקיחת דגימות מאזור הנגע ובדיקה באמצעות מיקרוסקופ כמו גם בדיקות מעבדה אחרות. 

במצב שבו יש חשד להתפשטות של קנדידה בדם (קנדידמיה), ניתן לבצע בדיקת תרבית בדם על מנת להבין מהו המזהם הספציפי. 

בשנים האחרונות פותחה גם בדיקת קנדידה שמהווה בדיקה סרולוגית לאבחון של קנדידה, בתצורה שמאפשרת אבחון של קנדידה גם באזורים שאינם מערכת הדם באמצעות בדיקת דם פשוטה. בדיקה זו מבטיחה תוצאה מהירה מאוד באמצעות לקיחה של טיפת דם מקצה האצבע, והיא מאושרת לביצוע גם בישראל, אפילו בבדיקה ביתית.

קנדידה – בדיקה קלינית

הבדיקה הראשונית והפשוטה ביותר לאבחון של קנדידה היא בדיקה קלינית על ידי רופא מומחה ברפואת עור ומין, רופא ילדים במקרה של קנדידה לשונית או גניקולוג במקרה של קנדידה בפות.

במצבים של קנדידה עורית, לא משנה היכן הם נמצאים, לרוב תהיה אפשרות לאבחן את ההדבקה בקנדידה בהסתכלות פשוטה של הרופא, שכן מדובר במצב בעל מראה אופייני מאוד של נגעים לבנים יבשים. גם במצב של קנדידה באזור הלשון ישנו מראה אופייני מאוד בעיקר בקרב תינוקות, ולרוב לא תידרש בדיקת מעבדה נוספת.

מתי צריך לבצע בדיקות מעבדה?

בדיקות מעבדה מתחילות להתבצע כאשר מדובר בהדבקה שיכולה להיות רלוונטית גם למצבים שאינם קנדידה. למשל, כאשר מדובר בקנדידה נרתיקית או במערכת העיכול, לרוב יהיה צורך לבצע ביופסיה של הנגע כדי לדעת באופן מלא באיזה נגע מדובר. 

במרבית המקרים של קנדידה נרתיקית הבדיקה הזו לא תתבצע – שכן ההופעה של פטריה בנרתיק היא שכיחה מאוד והטיפול האנטי-פטרייתי לא משתנה אם מדובר בקנדידה או בפטריה אחרת. בכל מקרה, במצבים בהם נדרש לבצע בדיקת מעבדה לוקחים דגימה מהנגע – אם מדובר בנגע במערכת העיכול אז באמצעות אנדוסקופיה – ומבצעים בדגימה הזו בדיקה מיקרוסקופית. 

בבדיקה המיקרוסקופית ניתן לזהות ולאבחן את הפטריה, לה מראה מיקרוסקופי אופייני. כמו כן אם ישנו חשד להתפשטות של פטריית הקנדידה במערכת הדם, שמכונה גם קנדידמיה, ניתן לבצע תרבית דם שתזהה האם ישנה גדילה של קנדידה או של מזהם אחר.

קנדידה: בדיקה סרולוגית 

הבדיקה החדישה ביותר והייחודית ביותר של קנדידה היא בדיקה סרולוגית, אותה ניתן לבצע באמצעות דקירה פשוטה וטיפת דם שנלקחת מקצה האצבע. 

כמו בבדיקות סרולוגיות אחרות, מנסים להבין בה האם ישנה מסה קריטית של נוגדנים נגד הזן האלים של קנדידה במערכת החיסון. הנוגדנים הללו מעידים לרוב על כך שישנה הדבקה פעילה. עם זאת, הקנדידה היא מזהם שקיים בגוף שלנו בין כה, ובהתאם לכך גם במערכת החיסון שלנו יש נוגדנים רבים עבור המזהם הזה. הבדיקה הסרולוגית אם כן, בודקת האם ישנה כמות גדולה יותר של נוגדנים מהכמות שאמורה להיות באדם בריא ללא הדבקה פעילה.

בדיקה זו יכולה להיות מוגבלת באנשים עם מערכת חיסון מוחלשת, שכן אצלם כמות הנוגדנים יכולה להיות מופחתת מראש בשל מצב החסר החיסוני ממנו הם סובלים. עם זאת, במצבים אחרים, הבדיקה הסרולוגית יכולה לתת תשובה פשוטה ומהירה תוך 10 דקות על הימצאות הדבקה פעילה של קנדידה – והיא מאושרת לביצוע בישראל אפילו בתור בדיקה ביתית.

טיפול תרופתי בקנדידה

במרבית המקרים הטיפול התרופתי יהיה יחסית פשוט ויתבסס על תרופות אנטי-פטרייתיות – לרוב ממשפחת ה”אזול” (azoles). התרופה השכיחה ביותר בהקשר זה היא פלוקונאזול – תרופת מרשם שניתנת בתצורה של כדור במצבים בהם יש חשד להדבקה משמעותית בקנדידה. ישנן גם תרופות אנטי פטרייתיות אחרות המגיעות בתצורה של משחה, ויכולות להיות אפילו ללא מרשם – אך לא תמיד מדובר בתרופות יעילות נגד קנדידה שמגיעה לרמה של זיהום פעיל בגוף.

כאשר תרופות “אזול” פחות יעילות או שיש אליהן רגישות כלשהי, ניתן להשתמש גם בתרופות אנטי-פטרייתיות אחרות ממשפחות כמו פוליאנים או אכינוקנדינים – תרופות שכיחות פחות ואגרסיביות יותר אך יעילות מאוד לטיפול בזיהומים פטרייתיים ככלל ובקנדידה בפרט.

מניעת קנדידה

כמו הרבה מחלות אחרות, הדרך הטובה ביותר לטפל בקנדידה היא למנוע את ההדבקה הפעילה בה מראש. 

החלק המשמעותי ביותר בכך הוא שמירה על היגיינה של העור – ייבוש יסודי של העור לאחר המקלחת, במיוחד באזור האינטימי בקרב נשים, הימנעות משימוש בתכשירים וקרמים שמובילים לגירוי של העור, מניעת הזעה ולחות בעור על ידי לבישה של בדים מתאימים (במיוחד בקיץ הישראלי) ועוד.

קנדידה אלביקנס וסטרס

מלבד זאת, ישנו קשר מחקרי מובהק בין התפתחות של זיהומים אופורטוניסטיים ככלל (וקנדידה ביניהם) לבין מצב נפשי ובעיקר סטרס. לכן הפחתת סטרס, בין אם באמצעים אישיים ובין אם בטיפול חיצוני או תרופתי, חשובה גם היא למניעה של אירועי קנדידה, במיוחד בקרב מטופלות הסובלות מהדבקה נרתיקית חוזרת.

 

מהי דיאטת קנדידה?

עוד אמצעי חשוב למניעה של קנדידה בקרב אנשים שסובלים מהדבקות חוזרות הוא שינוי תזונתי המוכר גם בתור דיאטת קנדידה.

במצב של זיהום חוזר בהדבקה נרתיקית בנשים או כאשר ישנו מצב של הדבקה בקנדידה במערכת העיכול, יתכן והמטופלים יתבקשו לבצע שינויים תזונתיים שימנעו מהקנדידה לשגשג בגוף ויובילו לדעיכה הדרגתית שלה, בכדי למנוע הדבקות חוזרות. 

זוהי למעשה דיאטת הקנדידה שמהווה כיום קו טיפול משמעותי בתחום זה. הקו המנחה העיקרי הוא צמצום ככל הניתן של צריכת הסוכרים. סוכרים הם התזונה העיקרית של פטריות ככלל ושל קנדידה בפרט, ובהתאם לכך צמצום של צריכת סוכר לבן יצמצם גם את יכולתה של הקנדידה לשגשג בגוף.

זה נכון לא רק לסוכר כממתיק, אלא גם ללחם לבן עשיר בסוכרים ופחמימות, מיצים, אלכוהול ולקטוז – סוכר החלב. כתחליפים מומלץ לרוב לצרוך קמחים מלאים, ממתיקים טבעיים כמו סטיביה ותחליפי חלב ומוצריהם.

דיאטת הקנדידה תהיה תמיד משולבת בטיפול אנטי-פטרייתי לטיפול בהדבקה הפעילה ואינה מחליפה אותו. הטווח שנחשב לטווח יעיל לטיפול באמצעות הדיאטה הזאת נע בין שלושה לתשעה חודשים, בהתאם לרמת השגשוג של הפטרייה בגוף ולשכיחות ההדבקות החוזרות.

חשוב מאוד לבצע את השינוי התזונתי לדיאטת קנדידה בליווי רופא ותזונאית קלינית עם הבנה עמוקה בתחום – שכן מעבר עצמאי לדיאטה שכזו ללא התאמה של אורח החיים, התחשבות במצב הבריאות הכללי של המטופל/ת וטיפול תרופתי, יכול להיות להיות חסר אחריות ולהוביל ליותר נזק מתועלת.

האם קנדידה מסכנת חיים?

ברוב המוחלט של המקרים התשובה היא לא. קנדידה היא אורגניזם טבעי שקיים בגוף ואצל הרוב המוחלט של האנשים היא לא מסכנת חיים גם במצב של מחלה פעילה. מצבים יוצאים מן הכלל הם מצבים של חסר חיסוני בשל מחלה חיסונית או טיפול מדכא חיסון – במצבים אלה יתכנו מצבים מסכני חיים כתוצאה מהדבקה פעילה בקנדידה ואף התפזרות שלה בזרם הדם (קנדידמיה).

מה עושים עם קנדידה אצל תינוקות?

קנדידה לשונית אצל תינוקות היא שכיחה מאוד ואין מה להיבהל ממנה. בחלק לא קטן מהמקרים הטיפול בקנדידה אצל תינוקות יהיה טיפול שמרני – שמירה על היגיינה ולעתים גם שטיפה של הפה עם מי מלח. במקרים אחרים, עקשניים או קשים יותר יהיה טיפול עם תרופה אנטי-פטרייתית במרשם רופא.

האם כל פטריה נרתיקית היא קנדידה?

לא. רק שליש ממקרי הפטרת בנרתיק הם מקרים של קנדידה, כשבמרבית המקרים מדובר בזן השכיח ביותר של קנדידה – אלביקנס. עם זאת, עדיין מדובר בזן השכיח ביותר של פטריה שמוביל לפטרת בנרתיק, הטיפול במקרים אחרים הוא זהה לטיפול בקנדידה עם תרופה או משחה אנטי-פטרייתית.

טיפולים אלטרנטיביים לקנדידה – יש כאלה?

הרפואה האלטרנטיבית מציעה מגוון אפשרויות לטיפול ומניעה של קנדידה, אך מרבית הטיפולים אינם בעלי תועלת מוכחת מחקרית ומדעית. אין ספק שאלמנטים מהרפואה האלטרנטיבית – הפחתת סטרס, שינוי תזונתי ועוד – הם בעלי ערך בטיפול ובמניעה של מצבי קנדידה, אך כיום אלה הם טיפולים שנמצאים גם במודעות ובטיפולים המוצעים על ידי רופאים סטנדרטיים.

יש מה לעשות עם קנדידה חוזרת?

בהחלט. כאשר קיימת הדבקה חוזרת בקנדידה אלביקנס שאינה מוקלת באמצעים שמרניים או בטיפולים מוגבלים – צריך לבצע בדיקות מעבדה שמאבחנות בדיוק מה זן הפטריה ומהן הרגישויות שלה, ולטפל באמצעים ממוקדים ולעתים גם אגרסיביים יותר. במקרים רבים, הדבקה חוזרת בקנדידה גם תוביל להמלצה על שינוי תזונתי מותאם לקנדידה.

האם צריך טיפול מונע במצב של מוחלשות חיסון?

גם במצבים של מוחלשות חיסון לא צריך לקחת טיפול תרופתי מונע לקנדידה, אלא רק להקפיד על היגיינה במקומות הרלוונטיים ולהקפיד על תזונה בריאה ומאוזנת שלא מעודדת את שגשוג הפטרייה.

מה ההבדל בין קנדידה לקנדידיאזיס?

ההבדל בין קנדידה לקנדידיאזיס הוא הבדל סמנטי – בין המזהם לזיהום. קנדידה היא הפטרייה, כשלמעשה מדובר בשם כללי של משפחה עם יותר מ-150 זנים שהנפוץ בהם בבני אדם הוא האלביקנס. 

קנדידיאזיס היא המחלה הפעילה – כאשר ישנה הדבקה בקנדידה שמובילה להתפרצות של מחלה, המצב הרפואי הזה מכונה קנדידיאזיס.

מה עושים עם קנדידה עקשנית שלא עוברת?

קנדידה שלא מצליחה להיות מטופלת בתרופות אנטי-פטרייתיות סטנדרטיות ובטיפולים מונעים צריכה להיות מטופלת עם טיפול תרופתי אגרסיבי יותר, כמו למשל אמפוטריצין B שהיא תרופה שניתנת רק באשפוז ובעירוי.

עם זאת, לפני כל דבר אחר, הדבקה עיקשת בקנדידה צריכה לעבור בדיקות מעבדה, תרבית ומיקרוסקופיה מקיפות בכדי לוודא שמדובר באבחנה הנכונה.

מה הופך את הקנדידה ל”מחלה מגדירת איידס”?

“מחלה מגדירת איידס” היא מחלה שנגרמת כתוצאה ממזהמים אופורטוניסטיים, שקיימים לא פעם על גבי הגוף אבל לא מובילים להתפרצות של מחלה פעילה באנשים בריאים. כאשר אנשים עם נשאות ל-HIV סובלים ממחלות כאלה, שקנדידה היא אחת מהן, הדבר מעיד על ירידה של ספירת תאי ה-CD (תאי מערכת חיסון) שלהם מתחת לרף הבריא, מה שמגדיר את מצבם בתור מחלת איידס פעילה ולא רק נשאות של HIV.