זאבת – לופוס

מהי מחלת הזאבת?

זאבת, או בלועזית לופוס (SLE), היא מחלה ראומטולוגית אוטואימונית שכיחה שיש לה ביטויים רבים מאוד. המחלה מתפרצת אצל כ-1 מתוך כל 1000 אנשים, ונפוצה יותר בקרב נשים (פי 8 מגברים). גיל ההתפרצות האופיינית של לופוס הוא 15-40. שמה של מחלת הזאבת ניתן לה לא בגלל סימפטומים הקשורים לזאבים או כלבים, אלא בשל שמה הלועזי לופוס (זאב), שהגיע כנראה בשל פריחת הפרפר האופיינית על פני המטופלות, שהזכירה לרופאים פני זאב כשאובחנה לראשונה לפני מאות שנים. מחלת זאבת נמצאת בתחום התמחותו של רופא ראומטולוג.

סוגי זאבת והמערכות בהן היא פוגעת

לופוס היא אחת המחלות המגוונות ביותר בתחום של דלקות פרקים ומחלות אוטואימוניות – ראומטולוגיה – משום שישנם סוגים שונים של זאבת, שלא פעם גם פוגעים במערכות שונות. הסוגים הללו הם:

1. זאבת סיסטמית – מחלת הזאבת הקלאסית.
2. זאבת תרופתית – לופוס יכולה להתפתח כתוצאה מצריכה של תרופות מסוימות, ובמצבים אלה יהיה מדובר במחלה חריפה אך לרוב גם חולפת כעבור מספר שבועות.
3. זאבת עוברית – מחלת זאבת אצל נשים הריוניות עשויה לעבור לעובר ולפגוע במערכות שונות בגופו המתפתח.
4. זאבת דיסקואידית – מחלת לופוס קלה יחסית שהפגיעה האופיינית שלה היא עורית.
5. SCLE – זאבת קלה יחסית שמתאפיינת גם היא בפריחות עוריות, לרוב ללא תסמינים נוירולוגיים או כלייתיים.

המערכות האופייניות שנפגעות כתוצאה מזאבת הן:

• פרקים: דלקת פרקים היא הסימפטום השכיח ביותר, בעיקר בשעות הבוקר.
• עור: רגישות לשמש, התפתחות פריחה עורית, פריחה אופיינית בצורת “פרפר” על פני המטופלת.
• כליות: התפתחות אי ספיקת כליות (לופוס כלייתי).
• כלי דם: נטייה לקרישיות יתר (APLA), דלקות כלי דם.
• נשימה: קוצר נשימה וכאבים בזמן נשימה.
• נוירולוגיה: ירידה קוגניטיבית, בלבול, ערפול הכרה.

כיצד מאבחנים לופוס?

אבחון זאבת מתבסס לרוב על עמידה במספר קריטריונים קליניים, מעבדתיים והדמייתיים לאבחון המחלה. אם מופיעים 4 קריטריונים ניתן לבצע אבחון:

• פריחת פרפר
• כיבים בפה
• פריחה דיסקואידית
• פריחות בתגובה לאור
• דלקות פרקים
• פגיעה בכליה (בבדיקת מעבדה)
• פגיעה נוירולוגית
• דלקות בריריות
• בדיקות דם: נוכחות נוגדנים אופייניים (ANA, Anti-VDRL, Anti-DNA, Anti-SM, APLA).

ניתן לבצע בדיקות הדמיה כמו אולטרסאונד אורטופדי, בדיקת MRI או בדיקת רנטגן לזיהוי דלקות הפרקים ולסיוע באבחנה, ובמצבים מסוימים גם לזיהוי פגיעה בכלי דם או בכליה.

סיבוכי זאבת

הסיבוכים השכיחים ביותר של זאבת מתבטאים בעיקר במערכות שאינן פרקים, ושנפגעות כתוצאה מהתפתחות המחלה ומחוסר טיפול בה. הסיבוך השכיח ביותר הוא פגיעה כלייתית חמורה עד כדי אי ספיקת כליות וצורך בדיאליזה וטיפול על ידי רופא נפרולוג. פגיעה נוירולוגית שכוללת שינויים באופי ובמצב ההכרה ופרכוסים יכולה להתפתח גם היא. סיבוכים נוספים כוללים בין היתר תסחיפי ריאה וקרישי דם, אנמיה, דלקות מסתמים וקרומים בלב, דלקות בקרום הריאה ועוד.

טיפול בזאבת

טיפול בזאבת יכלול בדרך כלל שני צירים עיקריים: טיפול תרופתי והקפדה על אורח חיים בריא. אורח חיים בריא שכולל פעילות גופנית, תזונה מאוזנת והימנעות מעישון הוכח כמפחית מחומרת המחלה ומאט את ההתקדמות שלה. טיפול תרופתי יתמקד בשליטה על תסמיני המחלה, שכן היא אינה ניתנת לריפוי מלא. התרופות הרלוונטיות יכולות להיות תרופות נוגדות דלקת (NSAIDs) לטיפול בכאבים ובדלקות, פלקוויניל, סטרואידים בהתקפים חריפים של דלקות פרקים (לא כטיפול כרוני), ותרופות מדכאות מערכת חיסון במצבים קשים.

לשלוט במחלה – ולשמר איכות חיים

אבחנה של לופוס מחייבת בהקפדה על מעקב רפואי צמוד, בדיקות שכיחות וטיפול תרופתי מדויק. לא תמיד קל להקפיד על כל הדברים הללו יחד, ולכן מומלץ תמיד לפנות לטיפול של ראומטולוג פרטי איכותי שידע להתאים לכל מטופלת את המענה שנחוץ לה. אם אתם מחפשים ראומטולוגים ברמה הגבוהה ביותר, תוכלו לקבוע תור למחלקת ראומטולוגיה של תל אביב מדיקל סנטר.